למדתי בבית הספר
היסודי "נצח ישראל" בפתח תקווה. בבית הספר היה לנו חוג למוזיקה ניגנתי
על חלילית ושרתי במקהלה. שרנו שירי מולדת ופסוקים מהתורה כמו כן היו לנו שיעורי
התעמלות וחקלאות. בשיעורי החקלאות שתלנו שתילים בגינת בית הספר. שיחקתי הרבה עם
חברותי בהפסקות, אחרי הצהרים ובחופשות. שיחקנו בחמש אבנים, חבל, קלאס, משחקי קופסא
ובכדור.
חגיגת בת המצווה
שלי נערכה בבית. חגגנו בסעודת מצווה. במסיבה השתתפו הדודים, הדודות ובני ובנות הדודות.
אני זוכרת שדוד שלי אמר דבר תורה מהפטרת פרשת בלק על הפסוק: "הגיד לך אדם מה
טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-לוקיך" (מיכה).
בבית הספר ערכו לכל בנות המצווה מסיבה באולם בית הספר. כאשר הייתי בכתה ז'
פרצה מלחמת קדש (סיני). האירוע הזה נחרט בזכרוני כחוויה מפחידה מאוד. נשמעו אזעקות
מדי פעם, ישבנו בביתנו יחד עם השכנים בחדר אחד – חדר שהיה רחוק מחלונות.
את מסיבת הסיום
לכיתה ח', אני זוכרת כאירוע נעים. כל אחת מהמסיימות לבשה שמלה לבנה עם עניבה תכלת
וסמל של מספר המחזור שלנו, מחזור ל"ח. המחנכת שלנו לימדה אותנו מכתה א' עד ח'.
ההתרגשות במסיבה הייתה גדולה. במשך שנות הלימוד
הופענו לפני קהל רב באולמות. גם אני השתתפתי באחת מהן. ב תיכון למדתי ב"בית
צעירות מזרחי" בתל אביב. שם למדתי מלבד לימודי התיכון, גם בישול ותפירה. בישלנו
בשיעורים מאכלים טעימים ובשיעורי תפירה תפרתי כל מיני מלבושים יפים.
למדתי בסמינר
"תלפיות" להוראה, התמחיתי במקצועות הקודש ובאנגלית. המורה שהשפיעה עלי
ביותר בהוראת תנ"ך הייתה גב' לאה פרנקל שהייתה גם קרובת משפחה שלי. היא לימדה
אותי דרך מיוחדת בלימוד תנ"ך. למדנו ממנה שיש תחילה לקרוא את הפסוק, אחר כך
לשאול שאלות ולחפש תשובות במפרשים. היא גם לימדה אותנו מה היה קשה למפרשים וכיצד
הם עונים על הקושי. עד היום אני מלמדת נשים בדרך זו ונעזרת בשיחות של הרבי שאני
רואה בהם המשך לדרך לימוד זו. בשנים שלמדתי בתיכון ובסמינר היה לי תחביב מעניין:
סריגת בגדים, חולצות חצאיות וגם סוודרים לכל המשפחה.
כאשר הייתי בכתה
ו' התחלתי ללמוד אנגלית, המורה שלי התקשתה ללמד אותנו. לכן החלטתי להיות מורה
לאנגלית בעתיד. למדתי הרבה אנגלית בשיעורים פרטיים ובסמינר, עד שהפכתי להיות מורה
לאנגלית בסוף לימודיי בסמינר. לימדתי את תלמידיי פרשת שבוע באנגלית, וכן שירים
שהקנו לילדים מידות טובות. התלמידים קראו ספרים באנגלית, אהבו מאוד לשיר שירים וכך
רכשו את השפה האנגלית. בשנת תשנ"א הייתי אצל הרבי והוא מאד עודד אותי ללמד
אנגלית ולא רק מקצועות קודש. הוא אמר לי שזו גם דרך לחנך את ילדי ישראל.
יש מנהג במשפחתנו
מהסבתא של סבתי, שעובר מדור לדור. המנהג הוא להוסיף קטע אחרי שיר המעלות כפי שהיה נהוג
ביהדות ספרד. ייתכן והמקור למשפחתה של סבתא של סבתי הוא מספרד מתקופת גרוש ספרד.
דבר מיוחד נוסף
שיש לנו במשפחה הוא ספר יוחסין, או כפי שנקרא בפינו "ספר המשפחה".
המשפחה שאני נמנית על צאצאיה, משפחת אויערבך, הגיעה מהעיר auerbach, ליד נירנברג בדרום גרמניה. ספר
המשפחה הראשון נכתב על ידי בן המשפחה, ד"ר זיגפריד מ. אויערבך באנגליה
בסיועו של דודי, יוסף אויערבך זצ"ל. המהדורה השנייה של הספר יצאה לאור
בשנת תשמ"ג, והתווספה אליה מהדורה נוספת בשנת תשמ"ט. המהדורה השלישית
יצאה לאור בשנת תשס"ג ונערכה על ידי צוות היגוי שהורכב כולו מבני המשפחה:
שמואל אויערבך, אביעזרי פרנקל, יצחק וולף, חיים שלמה מקלר, תרצה כהן, ועופר צבי
שליכטר שיחיו.
הייחודיות של
הספר הוא במספור שלו אשר מסייע בשמירת הקשר הרב דורי. בספר יש
התייחסות לענפי הבן הראשון, הבת השנייה, הבת השלישית, הבן הרביעי, שהוא גם
מרכז הספר , הבת החמישית, והבת השישית.
המספור מופיע
באופן כזה, שכל מספר מציין דור. המספר שלי הוא:1.4.5.7.1, ואילו
המספר של חיהל'ה, נכדתי, הוא: 1.4.5.7.1.1.7 והמשמעות של המספרים היא: 1.- זהו הרב צבי
בנימין אויערבך, בעל ה"נחל אשכול". 4.- זהו בנו
הרביעי, רבי אביעזרי זליג אויערבך. 5.- זהו צבי בנימין
אויערבך, שהוא נכדו של ה"נחל אשכול" וסבי. 7.- רחל שרה
ידידיה-אמי. 1.-הדסה מקלר- זו
אני, סבתא של חיה'לה קמחי. 1.-זו אפרת מרים
קמחי-בתי ואמה של חיהל'ה קמחי. 7.-זוהי חיה שרה
קמחי.
מסלול חייו של
בעלי, חיים שלמה שיח' (סבא של חיהל'ה), היה שונה משלי. הוא גדל בארה"ב,
במשפחה שלא שמרה מצוות. הסב, אבי האב, היה מסורתי, ובזכותו הגיע בעלי להיות שומר
תורה ומצוות. בבית ספר היסודי, בעלי למד בבית ספר ממשלתי – לא יהודי, ורק בהיותו
בכיתה ד' החליט שאינו יכול ללמוד שם. סבו עזר לו, והוא עבר לבית ספר יהודי פרטי.
כאשר הגיע לתיכון, רצו הוריו להחזירו לבית הספר הממשלתי, כי לא היה להם כסף, במאמצים
רבים עלה בידו לשכנעם לשחרר חסכונות שהוריו חסכו עבורו ללימודי האוניברסיטה שלו,
וכך יכול היה להמשיך בתיכון יהודי. כאשר הגיע ללימודים בבית הספר הגבוה, נהנה
ממלגות ועבד בכדי לממן את לימודיו.
בראש חודש מנחם
אב תשכ"ז, אחרי מלחמת ששת הימים, בעלי עלה לארץ מארצות הברית. העלייה הייתה
קשה, כיוון שהוא השאיר מאחוריו משפחה, שהיו לה קשיים בריאותיים וכלכליים, אך הוא
עלה בעידודו של הרבי מליובאוויטש. הרבי כתב לו, בעקבות פנייתו אליו, שהלימוד שלו
בישיבה בארץ ישראל יקל על המשפחה. בעלי עלה לבד, אך כאן קיבלו אותו חברים ומכרים,
הם העניקו לו יחס חם ואוהב. בתשעה באב הוא הלך לכותל המערבי, והשמחה הייתה רבה, היה
זה תשעה באב הראשון אחרי שחרור הכותל, שהיהודים יכלו לגשת עד לכותל ולהתפלל.
ללללל
לאחר תקופה קצרה בעלי עבר לישיבת "כרם
ביבנה", שם הוא למד שנה תמימה. תכניתו הייתה לשוב לארצות הברית לאחר שנה,
אולם אז פנו אליו מהתנועה, אליה היה קשור טרם עלייתו, להדריך קבוצת מתנדבים שבאו
לארץ. הוא הדריך אותם בעיירה נתיבות, שם התנדבו בקהילה. באמצע אותה שנה, בחודש
אדר, הכירו בינינו וכעבור חצי שנה ב-י' אלול תשכ"ט, נישאנו. עברנו לגור באבן
שמואל, יישוב קהילתי דרומית לקריית-גת, שם בעלי עבד כעובד קהילתי במועצה האזורית
במרכז שפירא. אני לימדתי אנגלית בחטיבת הביניים במקום.
כיוון שבעלי היה סמוך על שולחן חברים וידידיו טרם
נישואיו, החלטנו שאנחנו נארח בביתנו אנשים בודדים ונעניק להם הרגשת בית, כפי שהוא
קיבל. בביתנו יש ספר אורחים, בו כל אדם שלן בביתנו לפחות לילה אחד חותם את שמו וכותב
על הרגשתו בעקבות האירוח. הראשונים שחתמו בספר היו הוריי ז"ל, מאז חתמו רבים
שנתנו לנו את הזכות לקיים מצוות הכנסת אורחים באהבה. כיום חותמים בספר גם נכדינו
שיח', כאשר הם לנים בביתנו.
גרנו באבן שמואל שנתיים, שם נולדה אפרת מרים, אמא
של חיהל'ה, ומשם עברנו לגור בעיירה נתיבות. בעלי שיח' שימש גם שם כעובד קהילתי
והקים מיזמים רבים. הוא הקים חוג לנשים במועדון הכביסה עבור הנשים שממתינות לגמר
הכביסה, וכן חוגים נוספים.
בשנת תשל"ד, במלחמת יום הכיפורים, בעלי גויס
ושירת בסיני במשך כחצי שנה. אני לימדתי אנגלית בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים.
בשנת תשל"ה בעלי התגייס לצבא קבע, ושירת כקצין בריאות הנפש במשך חמש עשרה
שנה. גרנו בנתיבות שש שנים, ומשם עברנו לבאר שבע, מכיוון שמשפחת בעלי עלתה לארץ. תקופה
מסויימת גרנו יחד בבית אחד עם משפחתו שכללה זוג הורים, סבא ואח, ומשפחתנו שכללה
עוד שש נפשות.
בבאר שבע המשכתי בהוראת האנגלית, ובעלי שירת בצבא.
כאשר הוא פרש, הוא תמנה לסגן מנהל המרפאה לגמילה מסמים. כאשר אפרת מרים הגיעה לגיל
תיכון, היא למדה באולפנה שנה אחת, ואחר כך עברה ללמוד בבית רבקה בכפר חב"ד.
בעקבותיה התקרבנו גם בעלי ואני לחב"ד. למדנו הרבה שיחות של הרבי, היינו
בשיעורים, ובסופו של תהליך, לאחר שמינינו לנו רב ומשפיעה, זכינו לבקר בחצרות קדשנו
בשנת תנש"א. בעלי נסע שוב שנה אחר כך עם שני הבנים הצעירים ל-770, וגם הם זכו
לברכותיו של הרבי.
כיום, בעלי ואני בגמלאות, לומדים ומלמדים חסידות,
ומשתדלים לקרב יהודים לשמירת תורה ומצוות. אני משמשת כיום יועצת נישואין, אחרי
שנים רבות של הדרכת כלות ולימודים של המקצוע: הנחיית סדנאות בהעשרה זוגית ובייעוץ
פרטני.
העושר הגדול ביותר שלנו הוא משפחתנו הרחבה: נכדים
רבים, ואף נינה אחת.
תשע"ו