מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאלה, ואני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי מזל. יחד אנו מתעדות את סיפור חייה של סבתי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

בית ההורים

לסבתא שלי קוראים מזל, על שם אימה מזל. היא נולדה בשכונה יהודית בעיר בוכרה שבמדינת אוזבקיסטן, שהייתה אז חלק מברית המועצות. כיום מדינה זו עצמאית. שכונת המגורים הראשונה של המשפחה בישראל הייתה שכונת שפירא בתל אביב. הם בישלו על פתיליית גז, כיבסו ביד והילדים שיחקו עם ילדי השכונה. בני המשפחה הלכו לבית הכנסת השכונתי בשבתות, בחגים ובאירועים מיוחדים. סבתא שלי הייתה בת יחידה להוריה, והייתה לה אחות חורגת בשם אסנת. סבתא רבתא הייתה עקרת בית וסבא רבא היה עובד. אז לבשו לבוש צנוע – הנשים עטפו את ראשיהן במטפחות ולבשו שמלות ארוכות. בני העדה בישלו אוכל בוכרי והתארחו זה אצל זה. קניית המזון הייתה בשוק, ובשר ועופות נקנו בכשרות אצל רב שהיה שוחט לבני הקהילה.

זיכרונות ילדות

חברותיה של סבתי מזל היו בני כיתתה וכולן גרו בשכנות. הן שיחקו בחבל, קלפים, תופסת ומחבואים. היחסים עם המורים היו טובים והייתה משמעת חזקה כלפי צוות המורים. אם תלמיד היה מפריע, היו שולחים אותו למנהל ונותנים עונש. סבתי מספרת שהיו טיולים ומסיבות יום הולדת, ותלבושת בית הספר הייתה אחידה. המקצועות כללו פיזיקה, מתמטיקה, היסטוריה, כימיה, ביולוגיה, ספורט ועוד. בבית הספר היה חדר אוכל שסיפק ארוחת צהריים לתלמידים, והמאכלים היו בריאים ומבוססים על פירות, ירקות, גבינות, חומוס, לחם ותמרים.

זיכרונות משנות הבגרות

כשהייתה נערה, סבתי וחברותיה האזינו למוזיקה שקטה, שירי פופ וזמרים כמו אלביס פרסלי, הביטלס, מייקל ג'קסון וג'ון לנון. הם היו רוקדים ריקודים ממוזיקה של סרטים או משירים בוכריים שסבתא וסבא שלה לימדו אותם. אנשים נהגו לבלות את זמנם בקריאת ספרים ובמשחקים אצל חברים, ולקרוא עיתונים. כשהיו יושבים בצוותא עם חברים קרובים, היו מספרים בדיחות ומשחקים משחקי גומי עם הידיים.

אהבה ומשפחה

סבתא הכירה את סבא במסגרת של שידוכים. ההורים שלה הכירו לה את בן זוגה שהיה בן של חבריהם. כך היה מקובל אז להקים משפחה. כשהגבר היה מעוניין בבחורה, הוא היה נותן לה פרח ושר לה שיר – כך ידעה הבחורה שהבחור מעוניין בה ליחסים זוגיים רציניים. היחסים עם ההורים היו טובים מאוד. ההורים הקשיבו לרצונות הילדים, והייתה משמעת וכבוד כלפי ההורים. הם ידעו שאפשר לדבר עם ההורים על הכול. כמשפחה, הם בילו ביחד, טיילו ושיחקו.

שלב התקומה

כל המשפחה עלתה לארץ בשנת 1990 כי הם רצו לעלות לארץ הקודש. הם הגיעו במטוס הישר לעיר תל אביב. בשקדנות רבה, הם הצליחו ללמוד את השפה העברית באולפן עולים. הייתה להם הרגשה טובה שהם סוף סוף הגיעו למדינת ישראל – מדינתו של העם היהודי. משפחתה של סבתא שכרה בית בתל אביב בשכונת שפירא. החיים בארץ ישראל היו שונים מאוד מברית המועצות. הם התחילו לבנות חיים חדשים, גם עבדו וגם למדו. מספר חודשים לאחר עלייתם פרצה המלחמה עם עיראק. זה לא הפחיד את סבתי כי היא ידעה שמדינת ישראל חזקה ושהם יצליחו להביס את אויביהם. סבתא מזל מספרת שהיא הצליחה יחד עם בעלה להתפרנס בכבוד ולהיות עצמאיים. באוזבקיסטן סבתי למדה בבית ספר לאחיות ועבדה בבית חולים במחלקת עור, אך בארץ עבדה במספרה לעיצוב שיער כדי שיהיה לה זמן לטפח את המשפחה ולגדל את הילדים.

חוויות מהחיים בישראל

לסבתא ולסבא שלי נולדו ברוך השם חמישה ילדים – ארבע בנות ובן אחד. לסבתא יש גם נכדים רבים. הגדולים שבהם לומדים ועובדים, וחלקם גרים בתל אביב, יפו וחולון.

הזוית האישית

סבתא מזל: היה לי מאוד נעים להתראיין ולהיזכר בכל האירועים שעברתי. מאוד חשוב בעיני ליצור קשר עם הדור הצעיר כדי שלא ישכח כיצד הדור הקודם בנה את המדינה. אני מצטטת משירו של מייקל ג'קסון – שחשוב שהדור הצעיר ייצור מקום טוב יותר וישנה את העולם למקום טוב יותר.

אריאלה הנכדה: הריאיון עם סבתא מזל נתן לי מידע נוסף על ילדותה שלא ידעתי קודם לכן. למדתי כמה עוצמות ואומץ היו בסבתא ובמשפחתה שהעזו לעזוב את מולדתם ולהגיע לארץ ישראל – למולדת האמיתית של העם היהודי.

מזל בלכייב תרמה סיפור נוסף לתכנית הקשר הרב דורי, לקריאתו לחצו על הקישור: סבתא תקווה (טוראן) אשת עסקים מצליחה