מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת תוכנית "ספר המתכונים של סבתא", מטעם מרכז צעירים יוקנעם עילית ומספר את סיפור חייה של יעל אנקואה.

רקע קצר מהילדות

שמי יעל, במסגרת תכנית זו אני מספרת סיפור אישי מחיי. עלינו ממרוקו לצרפת כשהייתי בת שבע. היינו תשעה אחים ואחיות וזה היה מרגש מאוד. הוריי החליטו לעבור לצרפת כי אח של אבי היה גר שם. עם הגיענו לצרפת עליתי לכיתה א' יחד עם אחותי הקטנה ממני בשנתיים, דומיניק. היינו חברות טובות ורכשנו ביחד חברים. התקופה הזו זכורה לי כמאוד טובה.

בשנת 1970 השתייכתי לפרויקט שנקרא "שנת שירות". פרויקט זה החדיר בנו את הציונות ואת הרצון לעלות לארץ ישראל. באותם זמנים התרחשה בארץ מלחמת ששת הימים והייתי רואה ושומעת את הדיווחים השונים בטלוויזיה. זה הגביר בי את המודעות ואת הרצון לעלות לארץ. לאחר סיום הפרויקט שהתנהל בלונדון, חזרתי לצרפת וכעבור שנה, בשנת 1972, החלטתי שאני עולה לארץ ישראל גם אם זה אומר שאני צריכה לעלות לבדי. סיפרתי להוריי על החלטתי וזה יצר אצלם התנגדות, הם התקשו לקבל זאת כי הייתי נערה וזה לא היה מקובל לעלות לבד לארץ, ללא משפחה וליווי.

בגיל 19 עליתי על אונייה ובמשך חמישה ימים שטנו לארץ ישראל. זו הייתה חוויה מרגשת ומעצימה, עד היום אני לא שוכחת את המסע הזה. האונייה עגנה במפרץ חיפה וכל הנוסעים ירדו ממנה. ברגע שירדתי מהאונייה, קיבל את פניי אדם מהסוכנות היהודית שליווה אותי ישר לקיבוץ רגבים. בקיבוץ לימדו אותנו עברית בבוקר, ובצהריים עבדתי בלול, בקטיף ובחדר האוכל. מדי פעם היינו נוסעים לטיולים בארץ על מנת להכיר אותה ולהתחבר אליה.

היה לי קשה, לא הייתי קרובה פיזית למשפחה והתגעגעתי אליהם מאוד. אמא שלי ואני היינו מתכתבות ושולחות מכתבים אחת לשנייה. המכתבים היו מעודדים ומחזקים אותי בתקופה הקשה. למדתי מאמא שלי המון, את יכולת ההכלה והסבלנות. היא גידלה תשעה ילדים ועברה חיים לא פשוטים והכל היה תמיד בדרך ארץ ובנועם. אמא שלי הייתה מורה לספרות ושפתה הייתה עשירה מאוד.

אחרי שלוש שנים שהייתי בארץ לבדי, בשנת 1975, הכרתי את ג'קי (יצחק) בעלי שיחיה ומאותו רגע לא נפרדנו. אני וג'קי התחתנו בשנת 1975 כחצי שנה לאחר הכרותנו. אנחנו התחתנו בבית של דודתו דונה ובעקבות כך ההורים שלי הגיעו לארץ לרגל החתונה. היה מרגש מאוד. לג'קי יש משפחה גדולה וכולם עלו לארץ ממרוקו בעקבותיו, הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות. אמא שלו לימדה אותי המון על המאכלים המרוקאיים המסורתיים.

חודשיים לאחר החתונה ג'קי ואני עברנו להתגורר בעיר יקנעם ועד היום אנחנו גרים פה באותו הבית. פה, בבית הזה, בשנת 1976, ילדתי את בני בכורי שמואל, בשנת 1977 ילדתי את בתי רויטל ובשנת 1983 ילדתי את בן הזקונים שלי, נתן, על שם אבי היקר.

הזוית האישית

עדן: יעל ויצחק פתחו לי את ביתם ואת ליבם, קיבלו אותי בסבר פנים יפות, תמיד כיבדו אותי והיו נחמדים כלפיי. נהניתי להגיע אליהם כל שבוע מחדש, שמחתי לשמוע את הסיפורים השונים שחוו במהלך חייהם ואת הדרך שעברו ממרוקו וצרפת לארץ ישראל. למדתי מהסיפורים שלהם מהי ציונות אמיתית ולקחתי איתי צידה לדרך מהמסירות שלהם למשפחה שלהם ומההערכה שלהם אחד כלפי השני. אלו רגעים קטנים אך מאוד משמעותיים ומרגשים. הבישול עם יעל במטבח היה חוויה מדהימה, דרך הבישול שלה הצלחתי להכיר אותה יותר. למדתי ממנה על סוגים שונים של מאכלים ומיני מתוקים וכמובן על טכניקות בישול שלא הכרתי קודם. אני רוצה לאחל ליעל בריאות איתנה לה ולכל משפחתה, שתמיד ישאר לה האור בעיניים, שתמיד תחייך ותצחק, שג'קי והיא תמיד יתרגשו ויאהבו אחד את השנייה כמו שהם היום, שבעז"ה יזכו לחופת כל נכדיהם ושיזכו לצאצאים טהורים כמוהם.

יעל: נהניתי וזאת הייתה תעסוקה בשבילי, הייתי עם בחורה נחמדה שזרמה איתי וזה ממש חשוב וגם בעלי התחבר אליה. למדתי מעדן כמו שהיא למדה ממני. שתינו הרווחנו אחת את השנייה – חוויה נהדרת!

הסיפור נכתב במסגרת תוכנית "ספר המתכונים של סבתא", מטעם מרכז צעירים יוקנעם עילית ומספר את סיפור חייה של יעל אנקואה.