ספר זיכרונות שסבתא קיבלה לבת המצווה
שמי עמרי ירושלמי, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר תדהר ביקנעם עילית ובחרתי להביא את סיפורה של סבתי מירה ירושלמי. סבתא מירה נולדה בסלובקיה בשנת 1948. סבתא סיפרה לי על חוויות ילדותה ועל ספר הזיכרונות שהיה מקובל לכתוב בתקופתה.
פעם היה נהוג ומקובל לקבל ספר זיכרונות מהחברים וסבתי קיבלה אותו לבת המצווה שלה. לכולם היה אז "ספר זיכרונות". הספר היה בעל כריכה עבה והיו בו דפים לבנים ריקים והחברים היו כותבים את הברכות. כל ברכה בדף נפרד.
אחד מהמשפטים שכתבו לה הייתה ברכה מחברתה דינה פירר:
"כשתשבי בזקנתך, ליד סבא בעלך ואחד מנכדייך כוס קפה יגיש לך, אז תזכרי ברוב טובך (בכמעט כל הטוב שבך) את דינה פירר חברתך".
מטרת הספר הייתה להזכיר ולזכור את החברים מפעם, חברי הילדות. סבתי מספרת שבכל פעם שהיא היא פותחת ומדפדפת בספר, יש לה זיכרונות רבים ומחשבות. עם רוב הילדים וחברי הילדות, לא נשמר הקשר כי בסוף כיתה ח' הם סיימו את הלימודים בחטיבת הביניים (בית ספר בין היסודי לתיכון בדרך כלל כיתות ז' – ט'.) ועברו ללמוד בבתי ספר תיכון שונים. עם דינה פירר, חברתה היא הייתה בקשר זמן רב היות וההורים היו חברים והיום הם כבר לא בקשר.
הזוית האישית
עמרי ירושלמי: "כשתשבי בזקנתך, ליד סבא בעלך ואחד מנכדייך כוס קפה יגיש לך, אז תזכרי ברוב טובך (בכמעט כל הטוב שבך) את דינה פירר חברתך". משפט זה שחברתה של סבתא כתבה הוא משפט משמעותי בעיני. הברכה ומה שמיוחד בעיני הוא, שזה נכתב כסבתא שלי הייתה מבוגרת מהגיל שלי היום בשנה ושהברכה הזאת מתאימה גם להיום.
מילון
ספר זיכרונותפעם היה נהוג ומקובל לקבל ספר זיכרונות מהחברים וסבתי קיבלה אותו לבת המצווה שלה. לכולם היה אז "ספר זיכרונות". הספר היה בעל כריכה עבה והיו בו דפים לבנים ריקים והחברים היו כותבים את הברכות. כל ברכה בדף נפרד.