סיפור השורשים של אתי קריאף
שמי אתי, אני סבתא של יוסף חיים שלומד בבית ספר הרב תחומי. ההורים שלי נולדו במרוקו. אימא שלי נולדה במרקש ואבא נולד בקזבלנקה. הם התחתנו במרוקו ועלו לארץ ישראל בשנת 1955.
שיכנו אותם בחיפה ולאחר מכן הם עברו לצפת. אבא שלי עבד ב׳סולל בונה׳ ואימא שלי הייתה עקרת בית. נולדתי כבת בכורה בשנת 1956 ואחריי נולדו ששת אחיי. גרנו בשכונת כנען מספר שנים ואז עברנו לדרום.
מאלבום התמונות
היה לנו בית קטן, ישנו ביחד ארבעה אחים בחדר אחד והיו לנו חיים שקטים ופשוטים. הייתה שמחה ואהבנו לחיות כך. זכור לי מהילדות שהיינו סורגות בשני מסמרים צעיפים ומכינות סרטים לראש. אמי הייתה טבחית ותופרת וידעה לעשות הכל בעצמה. אבי היה אופה עוגות והוא התחיל במלאכה זו עוד במרוקו והמשיך לאפות בישראל.
כשהייתי רווקה עבדתי בסריגי צפת. בשנת 1976 התחתנתי עם יוסי, שהוריו נולדו בטוניס ועלו לארץ בשנת 1950 ישר לחיפה. לאחר מכן העבירו אותם לצפת ושם הם נשארו כל חייהם. הם הביאו לעולם 12 ילדים שמתוכם שמונה בנים וארבע בנות. אני ויוסי התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות, ילדים מקסימים.
אני בצעירותי
עבדתי כסייעת בגן 36 שנה. כיום אני ובעלי יצאנו לפנסיה ומשפחתי ברוך ה' התרחבה. יש לי שתי כלות, שני חתנים ו-11 נכדים, שיהיו בריאים, והם מדהימים ברוך ה'.
המשפחה
הזוית האישית
יוסף: אני וסבתי אהבנו מאוד את המפגשים האלה, למדתי המון על סבתא.
סבתא אתי: נהניתי להעלות זיכרונות ולספר לנכדים על המשפחה. נהניתי להגיע לבית הספר ולהיות עם הנכד שלי.
מילון
מרקשעיר מדברית בדרום מערב מרוקו למרגלות הרי האטלס. העיר מונה כמיליון תושבים (נכון ל-2010) שרובם ממוצא ברברי. העיר, המכונה גם "העיר האדומה" על שם צבעם האופייני של בנייניה (בעיקר בעיר העתיקה), מוגדרת משנת 1985 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. (ויקיפדיה)