סיפורו האישי של חיים דיסטניק
בשכונת גבעת הפועל תנאי החיים היו קשים. לא היה חשמל, לא שירותים ולא מקלחת בבית.
נולדתי בבנימינה בגבעת הפועל. בשכונת גבעת הפועל תנאי החיים היו קשים. לא היה חשמל, לא שירותים ולא מקלחת בבית. השירותים והמקלחת היו משותפים בכל השכונה.
בגיל שש עברנו לבית פרטי, עם כל הנוחיות. הלכתי לגן הילדים הקיים עד היום, ולאחר מכן לביה"ס אשכולות. בביה"ס למדנו שמונה שנים מכיתה א' עד כיתה ח'. לאחר מכן לימודי התיכון שלי היו בכפר הנוער "בן שמן", ושם למדתי חקלאות מכנית (אגרו מכניקה). בסיום הלימודים התגייסתי לצבא, לחיל השריון, כמכונאי. לאחר הצבא התחלתי לעבוד בהפעלת כלים כבדים במחצבות,וברוב השנים עבדתי במחצבת בנימינה.
בבנימינה הכרתי את אשתי תמר, שהייתה מורה בביה"ס אשכולות. נולדו לנו שלושה ילדים, אורי, מירב ומיכל.
תמר ז"ל
יש לנו תשעה נכדים, שאחד מהם אינו אתנו. לפני כשבע שנים, נכדי שחר נהרג בתאונת רכבת. הוא חיכה שהרכבת תעבור, ולאחר מכן עבר את המסילה ורכבת שבאה ממול דרסה אותו.
שחר ז"ל
כעבור זמן קצר אשתי, תמר, חלתה במחלת הסרטן ונפטרה.
בשנים האחרונות יצאתי לפנסיה, ובזמני החופשי אני מצלם סרטי וידאו ועורך אותם.
חיים ועומר מתעדים את הסיפור
מילון
אגרו מכניקהחקלאות מכנית