סיפורה של סימה רחמן
שמי סימה רחמן. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:
בסוף המאה ה- 19 התחתנו באיזמיר בבית הכנסת המקומי רוזה ויצחק רחמין. במשך השנים נולדו הילדים, ובת הזקונים שלהם, שרה, מתחתנת עם יהודי מאיפגן בשם משה חודוייר שעשה עסקים בקהילה היהודית שבאיזמיר.
בתחילת השואה נלקחה כל המשפחה, כולל רוזה ויצחק, לגור בצרפת ושם הם ניספו. היחידה מהמשפחה שניצלה היא שרה חודוייר, שנפטרה בזמן לידתה של סבתא שלי, שמה גם שרה, שקיבלה ממנה את השם שלה. גם אביה של שרה נהרג על ידי נאצים בדרך לאיספהן שבפרס, אבל הספיק למסור את הילדה לדוד שהומצא על ידו.
בזמן הפוגרומים האנטישמים באיספהן הצליחה המשפחה להימלט וחזרו לבירת אזרביג'אן, באקו. שם גדלה שרה ופגשה את סבא סורן. היה זה סיפור אהבה גדול כמו בסיפור של רומיאו וג'וליאטה. משני הצדדים התנגדו המשפחות לנישואים אלה.
פרי אהבתם, אבא שלי, נולד כשסבא כבר יצא למלחמת נגד הנאצים, והוא נפל בתחילת המלחמה, בדיוק שנה לאחר שנולד לו בן. הוא לא זכה לראותו. זה מצד האבא.
מצד אימא, סיפור לא פחות מרתק. סבתא חנה בת אהרון, אימא של אימא שלי (קהילה גרוזינית) היגרה לאומן לעיירה מנביצ'י, שבתחילת המאה ה 19 הייתה בגבול של פולין, כי למשפחה היו עסקים באוקראינה.
סבתא התחתנה עם מיכאל אלישקשוילי ונסעה לבקר את משפחתה כשהייתה בהריון עם אימא שלי. גם הדודה, האחות הגדולה של אימא, נולדה בקרמנצ'וק כשביקרה אצל אחותה, כשכל המשפחה נהרגה בזמן כיבוש הנאצים. כשהייתה בחודש התשיעי הם ברחו לגרוזיה, ובדרך, בקרון לבהמות, תחת הפצצות, נולדה אימא שלי. ואז הם הצליחו לברוח והמשיכו עוד בדרכם עד שחברו למשפחתו של סבא.
הסיפור התחיל בשנת 1939, עד שהם הגיעו לבאקו בשנת 1942.
הזוית האישית
אמי סיפרה לי את הסיפור, בשלב שהייתה חולת סרטן סופנית ומאוד התרגשתי לספר לילדים שלי וזאת הסיבה לשמור את עדותה לדורות הבאים.
מילון
מנביצ'יהעיירה בגבול פולין עם אוקראינה.
איזמיר
עיר במערב טורקיה
איספהן
עיר שניה בגודלה בפרס
באקו
בירת אזרביג'אן