מאגר סיפורי מורשת

שמי מיה סרוסי, בחרתי השנה במסגרת המעורבות החברתית בבית ספרי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ולתעד את סיפורה של סבתא שלי, שושנה סרוסי.

סבתא שושנה מספרת 

קצת עליי

נולדתי בשנת 1952 בבית החולים צהלון ביפו להוריי, מיסה וללו ז"ל. אז התגוררנו בבקעת אונו. אני אחות שלישית מתוך שישה ילדים במשפחתי: חמש בנות ובן אחד. הוריי מיסה וללו ז"ל, עלו לארץ ישראל בשנת 1950 מלוב, שנתיים לפני שנולדתי.

כיום אני נשואה לפנחס סרוסי, אנחנו נשואים כבר כ-53 שנים, הורים לארבעת ילדינו החמודים: יוסי, יפית, אייל וגיל. אני סבתא ל – 12 נכדי.

ילדותי

נולדתי ילדה שמחה שאוהבת לבלות עם חברות, אהבנו ללכת לצפות בסרטים בקולנוע או לעשות שטויות בבית הספר. למדתי בבית ספר דתי "פולה בן גוריון" ביפו. בכל בוקר הייתי  נוסעת בשני אוטובוסים כדי להגיע לבית הספר, שם כבר הכרתי את מי שהוא בעלי כיום.

מזיכרונותיי מבית הורי, אהבתי במיוחד לאכול את האוכל שאמי הייתה מכינה, היא הייתה בשלנית מעולה. אהבתי להיות איתה במטבח ולבשל יחד איתה כל מיני מאכלים, שהיום אני מבשלת את המאכלים הללו יחד עם נכדותיי ואנחנו ממשיכות את המסורת.

מקצוע ועיסוק

מאז שאני ילדה, אהבתי להיות עם ילדים וכך הבנתי שאני רוצה לעסוק במשהו המשלב ילדים. כשהייתי צריכה להתחיל לחפש עבודה אנשים שהכרתי המליצו עליי למקומות עבודה העוסקים בילדים. נהגתי לעזור בגני ילדים, כמחליפה, במצבים  ובימים שהיו חסרות סייעות בכל מיני מקומות בארץ. קבלתי תמיד מחמאות על עבודתי עם הילדים, ראו איך התייחסתי לילדים בחום ואהבה ואמרו לי שאני 'סתם מבוזבזת' והציעו לי להתחיל לעבוד בתור סייעת באופן קבוע, כך המשכתי את עבודתי כסייעת בגני ילדים 25 שנים, עבודה שאהבתי לאורך כל השנים.

בשנת 2018 קיבלתי תעודת הערכה והצטיינות. זה היה כבוד גדול עבורי, מתוך הרבה כל כך הרבה עובדים בתחום זה, בחרו להעניק לי את תעודת הערכה. זה גרם לי להרגיש טוב ולדעת שאני טובה במה שאני עוסקת ושבאמת מעריכים את החום ואהבה שאני נותנת לילדים, כל כך אהבתי את עבודתי שמשכתי לעבוד בגנים עוד שנתיים נוספות, גם אחרי שיצאתי לפנסייה

גלגולו של חפץ – צמיד הזהב

צמיד זהב העובר מאישה לאישה. נהוג אצלנו במשפחה להעביר צמיד זהב מאימא לבת. זו מסורת רבת שנים. אמי קיבלה מסבתי בגיל בת המצווה כמה צמידי זהב. אמי העניקה לכל אחת מהבנות שלה אחד מצמידי הזהב שהיא קיבלה מאימא שלה, הסבתא שלנו. הענקת הצמיד מהאם לבת בגיל בת המצווה, בנוסף לעובדה שזו מתנה יפה, זה מסמל את הכבוד שמעניקים לנערה כשהיא הופכת מילדה לנערה.

בגיל 12 גם אני קיבלתי את הצמיד מאימא שלי וכבר אז ידעתי, שבעתיד, כשגם לי תיוולד בת אעביר לה את צמיד הזהב הזה. כך היה, בשנת 1974 ילדתי את בתי היחידה והיפה יפית. בתי, יפית חגגה בשנת 1986 את בת המצווה שלה ובטקס העברתי לה במתנה את אחד מצמידי הזהב שקיבלתי מאמי.

יפית, בתי, גדלה ותחתנה עם בעלה טל ובשנת 1999 הרתה. בשנת 2000 ילדה את בתה היחידה את נועה. בשנת 2012, חגגה נועה את טקס הבת מצווה שלה, והיא קיבלה מאימא יפית את הצמיד שאני העברתי לה, כך גם נועה, בעתיד, בעזרת השם תעביר לבתה את הצמיד.

צמיד הזהב של סבתא שלי

תמיד אהבתי ילדים, בצעירותי, הייתי שומרת על הילדים של אחותי. בזמן ששמרתי ושיחקתי עם ילדיה של אחותי, אח של גיסי, היה מגיע לבקר אצלם בבית, כך שהיינו בקשר טוב, הייתי דואגת לו מכינה לו אוכל, תומכת בו ועוזרת לו עם דייטים…. כשיצא לנו להיות בסיטואציות של שנינו לבד, הוא היה שואל לשלומי. באחד הימים, הוא שאל אותי מה אני מרגישה כלפיו? אז אמרתי לו שהוא אח של גיסי, הייתי מאוד תמימה, הייתי בסך הכל ילדה בת 14. הוא שאל מתי אני מסיימת ללמוד ומאז, התחלתי לראות אותו מחכה לי בתחנה. לאט לאט הקשר התפתח והוא הציע לי ללכת לטייל אתו והסכמתי.

אמי, בהתחלה, הייתה קצת נגד לצאת איתו. לבסוף הוא בא לאמי ודיבר איתה, הוא אמר לה שהוא מוכן להיות דתי  – רק כדי שנהיה ביחד ונתחתן ובשנת 1970 ערכנו את טקס החינה המסורתי ואחר כך התחתנו.

בטקס החינה שלי

בשנת 1972 הייתי בהריון הראשון והבאתי  לעולם את בני הבכור יוסי, לאחר שנתיים ילדתי גם את בתי יפית ובשנת 1979 נולד בננו השלישי אייל. לאחר עוד שלוש שנים נולד בן הזקונים, בני הקטן, גיל.

ילדיי היקרים הביאו לי את שנים עשר נכדי האהובים ואני כל כך שמחה שאני איתם.

"לכל ענן יש בטנה כסופה"

סבתא שלי אוהבת להשתמש בביטוי זה מכיוון שביטוי זה אומר שגם במצבים קשים או מאתגרים, תמיד ניתן למצוא היבט חיובי או מלא תקווה. זה מעודד ומביא אופטימיות ומזכיר לנו לחפש את הטוב בכל מצב, לא משנה כמה עגום זה נראה בתחילה. בדיוק כמו איך ענן כהה יכול להסתיר את השמש, אבל גם ליצור בטנה כסופה יפה סביב הקצוות שלו, אתגרים ומכשולים יכולים להוביל להזדמנויות חדשות או לקחים שיעזרו לנו לצמוח ולמצוא כוח.

הזוית האישית

סבתא שושנה: נהנתי והתרגשתי מאוד לספר לנכדתי את סיפוריי העבר שלי, אני חושבת שעבודות כאלה חשובות מאוד. בזכות תוכנית זו זכיתי לשבת עמה ולספר לה על עברי. אני  בטוחה שללא  תוכנית כזו, לא היה יוצא לי לשתף את נכדתיי בסיפור העבר שלי.

מיה:  סיקרן אותי מאוד לשמוע מה סבתי עברה בחייה, ואיך המשפחה גדלה והתרחבה. אני מאוד אוהבת לשבת עם סבתא ועבודת התיעוד הזאת גרמה לי להיחשף לעוד דברים שלא יוצא לי לדבר עליהם בדרך כלל עם סבתא שלי.