מאגר סיפורי מורשת

"שמי רותי קרייס, אני בת 90 מרחובות ואני רוצה לספר לכם קצת עליי. נולדתי בגרמניה ב-13 במאי 1932 להורים יהודים, הייתה להוריי קונדיטוריה עם בית קפה קטן לאירוח.

עד מהרה, עם התעצמות כוחם של הנאצים בגרמניה, העמידה המפלגה הנאצית את חבריה לפני הקונדיטוריה של הוריי ואמרו לכל מי שהתכוון להיכנס: "אל תיכנסו, זהו עסק של יהודי" וכך חוסלה פרנסתם של הוריי. הם נאלצו למכור את העסק בפרוטות והחליטו לעלות ארצה.

עליתי לארץ באונייה כשהייתי בת שנתיים. דודתי הגיעה לארץ כשנה לפני וגרה בקיבוץ תל יוסף, מה שגרם להוריי לגור שם גם הם. ההורים שלי גרו בתוך אוהל ואני גרתי בבית ילדים שהיה בקיבוץ. לא ראיתי את הוריי רוב הזמן וכשפגשתי אותם זה היה לזמן קצר מאוד. לפי מה שהוריי סיפרו, למדתי עד מהרה את השפה העברית אך שכחתי כמעט לחלוטין את השפה הגרמנית. אהבתי מאוד לשחק עם החברים בקיבוץ בחמש אבנים, קלאס, גומי ועוד.

אני מאוד אוהבת ילדים ולכן שהייתי צעירה יותר בחרתי במקצוע גננת, הייתי גננת למעלה מ-30 שנה בגן פרטי בבעלותי וכל ילדי רחובות עמדו בתור לרישום בגן שלי. עד היום מגיעים לבקר אותי אנשים רבים שזוכרים אותי כגננת וטוענים כי עיצבתי את דמותם ואת מי שהם היום.

הכרתי את בעלי לאחר השירות הצבאי שלי בתחילת שנות העשרים. לבעלי קראו אליהו אגון קרייס, הוא נולד בוינה ב-1919, הוא גדל למשפחה מבוססת מאוד שגרה ברובע יוקרתי בוינה, באופן הכי טוב שיש, הכל היה טוב ונעים מסביבו.  הוא היה תלמיד מעולה, הצליח בלימודיו וסיים טכניון בוינה בתור מהנדס כימאי. אז הגיעו הגרמנים והכל התהפך. הוא לא קיבל את תעודת סיום הטכניון, הם נאלצו לעזוב את הרובע היוקרתי ולשכור דירה בגטו היהודי.

הוא הצטרף לקבוצה של צעירים מתנועת הנוער מכבי ובית"ר וכך הגיע ארצה. הוא הגיע לארץ בגיל 18 בשנת 1939. הוא עבד 14 שנה בניהול מעבדה בבית חרושת תמרי ברחובות, שם הוא המציא יחד עם השותף שלו את סירופ הפסיפלורה להרגעת היולדות. בגיל 50 קיבל התקף לב, שיקם את עצמו בעזרתי, חזר לעבוד חצאי ימים, לאחר עשר שנים קיבל התקף לב שני, לאחר חודש את השלישי ונפטר בגיל 62 ב- 1932. בשנת 1959 החלטנו להביא את הילדה הראשונה שלנו, טלי, היום טלי כבר בת 63 והיא מנהלת מכירות.

מגיל קטן אני מאוד אוהבת לעסוק באומנות, לסרוג, לשחק על במות. אפילו הייתי חלק מקבוצת התיאטרון הקהילתי ברחובות. תקופת הקורונה הייתה קשה עבורי, הנכדים והנינים לא יכלו לבוא לבקר ולא יכולנו לצאת החוצה. כיום אני שוהה בדיור מוגן ונהנית מהחוגים, קריאה החברה והסביבה. אבל אני הכי נהנית מהביקורים של הילדה הנכדים והנינים."

תבל: בתאריך 7.4.2023, במהלך חופשת פסח, רותי נפטרה. זכור לי שתמיד הייתה אומרת לנו את המשפט של הרמב"ם: "נפש בריאה בגוף בריא", וזה היה מוסר ההשכל שלה לחיים: היא תמיד האמינה כי היא צריכה לדאוג ולטפל בעצמה ולחשוב רק מחשבות חיוביות, לסלק את כל האנרגיה השלילית שמסביב. היא תמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה והאמינה שברגע שאדם חושב חיובי, אז הוא ישאר חיובי ולא יקח שום דבר ללב ויישאר בריא.

הזוית האישית

תבל: אהבתי אותך מאוד ונהניתי לבקר ולשמוע את הסיפורים שלך.