סבתא מרים מקופנהגן
בזמן שמרים שיחקה עם הבנות של השכנים בחצר, הוריה קראו לה לבוא למעלה, וכאשר עלתה ראתה אותם עם מזוודות. הוריה אמרו לה שהיא צריכה לגור אצל השכנים, אמרו שלום ונפרדו. ומאותו היום נשארה מרים לגור עם השכנים. אחת הבנות של השכנים, אינגר, חלתה במחלת האדמת (סקלנטינה) והדביקה את מרים ואחותה קירסטן. מחלת הסקלנטינה הנה מחלה מאוד מדבקת וגורמת לכתמים אדומים בכל הגוף. קירסטן ומרים נכנסו לבית החולים. באותו הזמן, השכן נתפס על ידי הגרמנים ולכן החביאו את מרים בבית החולים גם אחרי שהבריאה. אינגר שהבריאה ואימה באו לבקר את קירסטן ועמדו מעבר לזכוכית כדי שלא ידבקו. קירסטן ומרים שכבו במיטה אחת ליד השנייה כדי שהאם ואינגר יוכלו להציץ ולבדוק מה שלום מרים בלי שיידעו שיש בינהם קשר. קירסטן וחולים אחרים הבריאו ויצאו מבית החולים ומרים הבריאה אבל נשארה בלי שידעה למה. בזכות המחלה נצלה מידי הנאצים.
לימודיה בבית הספר ועברה תקופה מאוד קשה כיוון שהייתה צריכה להיזכר חזרה בשפה הדנית לאחר תקופה ארוכה בשוודיה. סיימה ללמוד את בית הספר התיכון בשנת 1956. החיים חזרו למסלולם, כל חג מולד ו-new year נסעו לשוודיה. אווירת החופש , שלג, שוקולדים, עצי חג מולד ולאחר תקופת מלחמה קשה, סוף סוף מרים הרגישה את הכיף בחיים. ב-new year כולם התאספו מסביב לעץ, רקדו וחגגו ובחצות צלצלו הפעמונים שאמרו "שלום לשנה הישנה ושלום לשנה החדשה" באנגלית.
בשנת 1958 הצטרפה לקבוצה של שנת שירות בישראל מכל מיני ארצות. הקבוצה נסעה ברכבת מדנמרק דרך גרמניה להולנד ומשם לאנגליה. שם עברו הכשרה במשק לתקופה של כשלושה שבועות. בתום ההכשרה המשיכה הקבוצה בהפלגה מדובר לקלה ומשם המשיכו ברכבת למרסי (marseilles). ממרסי הפליגו במשך שישה ימים לחיפה. כאשר התקרבו לישראל התרשמו מאוד מיופייה של חיפה מסיפון האניה.
הקבוצה הגיעה לקיבוץ אושה, בקיבוץ עבדו חמש שעות בבוקר ואחר כך למדו שלוש שעות עברית באולפן. הם עבדו במטבח, בשדה, בניקיון ועוד. בבואה לארץ ישראל הוסיפה את שמה מרים.
לאחר שנה, חזרה לדנמרק ולמדה להיות כתבת באנגלית- קצרנות, תרגום,הקלדה ועוד. בדנמרק עבדה במשרד ביטוח של ספנות נורבגית והיה להם סוכן בחיפה ששמו אהרון רוזנפילד. אהרון שימש גם כקונסול הבלגי. כשאהרון הגיע לביקור בדנמרק, פגש את מרים והציע לה לעבוד במשרדו בחיפה.
בשנת 6/9/1961 חזרה לישראל בתור תושבת זמנית. במהלך עבודתה השכירה חדר אצל אישה דנית שהייתה חברה של משפחתה, בהדר ברחוב ארלוזרוב 28 . אחרי כשנתיים הכירה את סבי סמי ונטורה במסיבה אצל חברים.סמי ומרים התחתנו ב-23/6/1964 ברחוב ארלוזרוב בהדר, חיפה על הגג של הרבנות. בערב לאחר החתונה מרים וסמי נסעו לירח דבש בנהריה ושהו במלון קרלטון.
בחתונה היו הייתה אמה, חברים וחברים מהעבודה. בחתונה מרים הייתה בת 27 וסמי היה בן 32.לאחר החתונה עברו לגור בקריית חיים המערבית שדרות דגניה18 קומה 4. מרים עבדה בשוהם מלפני החתונה עד לידתו של אבי ירון אלכסנדר ונטורה בתאריך- 5/2/1966. הלידה הייתה קשה- לידת עכוז. כשאבי היה בן שנתיים ושמונה חודשים עברו דירה לרחוב פינסקר 11 נווה שאנן, חיפה. ב- 29/4/1970 נולד דודי אלון מוריס ונטורה. אלון נולד גדול מאוד אך הלידה הייתה קלה ומהירה.
ירון התחתן עם דקלה דהאן ב- 23/6/1994 וכיום הורים לשתי בנות טל ועמית. ב- 30/12/1998 עברו לגור ברעננה, להיות קרובים לבניהם ונכדותיהם. למרים יש 2 בנים- אלון וירון, ושלוש נכדות- טל עמית ולי. אלון חזר לארץ לאחר שהות ארוכה בניו יורק, הכיר את ענבר בן דב וכיום יש להם בת בשם לי.
מילון
קופנהאגןקופנהאגן נוסדה במאה ה- 11 והפכה להיות בירת דנמרק בתחילת המאה ה -15. קופנהאגן היא המרכז האזורי של מרכזי תרבות, עסקים, תקשורת ומדע. קופנהאגן ממוקמת בחוף המזרחי של האי זילנד, בחלקה על האי של אמגר ועל מספר איים טבעיים .