מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים ברזון, נולדתי באורוגוואי  בשנת 1955 בעיר מונטווידאו. שם עברה עלי ילדותי. תמיד הסתדרתי עם ילדים מהשכונה ועם ילדים יהודים שהיו איתי בבית הספר. אהבתי מאוד לדוג עם דודי לאון. בילדותי המצב הכלכלי לא היה טוב בבית, אבל הוריי דאגו שלא יהיה חסר לי כלום.

סבא חים בילדותו באורגוואי

זו הייתה תקופה שהיו מתקנים דברים במקום לקנות אותם. היה יותר קשר בין האנשים, הדברים היו פשוטים ובריאים יותר. קיבלתי חינוך ציוני, מגיל צעיר מאוד הלכתי לתנועת נוער ושמה דרור. המשכתי את דרך אבי, הוא היה ציוני באותה תנועה ועשה התיישבות בקיבוץ מפלסים. תמיד ידעתי להתנהג עם החברים הגויים בצורה דיסקרטית. ידעתי שהיהדות שלי זה היה נושא עדין ולא כולם ידעו את השורשים של להיות יהודי.

במסגרת של תנועת נוער התחלתי בתור חניך בהמשך הייתי גם מדריך קבוצה ועשיתי עלייה לארץ עם קבוצה של תנועת הנוער. בתור ילד אני זוכר את החוויות של הבית ספר, המשחקים בשכונה וגם את תקופת הלימודים בתיכון.

בגיל 21 התחתנתי ועליתי לארץ והתחלתי להתעסק בצלילה. היינו ארבע זוגות כולנו יחד מאותה תנועת הנוער, כל שבוע הייתה חתונהשל אחד מארבעת הזוגות. הגענו כולם ביחד לאותו קיבוץ – קיבוץ חוקוק. בהתחלה, היה קשה להתרגל לארץ, לצורת החיים החדשה ואחרי כמה זמן עזבנו את הקיבוץ ועברנו לגור ברחובות.

בצבא שירתי בחיל התותחנים ואהבתי מאוד את השירות. תפקידי היה מ"ט (משנה טכני), תפקיד מעניין מאוד ומאתגר. בתקופתי לא היה מל"טים, אז תפקידי היה לנסוע בג'יפ עם הקצין ונהג הג'יפ ולמסור נתונים משטח האויב. בצורה שהסוללות (הקנים של התותחים) יוכלו לכוון למקום הנכון.

אחרי הצבא עבדתי בתחום הלוגיסטיקה בכמה מקומות עד שיצאתי לפנסיה והתפניתי להתעסק יותר בתחביבים שלי כגון: ללכת לדוג, לשחק טניס שולחן ולהסתובב בשווקים.

הזוית האישית

סבא חיים: אני ממש מבסוט שבזכות התוכנית הזאת הנכד שלי יודע קצת על חיי בילדותי.

נכד עמית: אני מרגיש שבזכות התוכנית למדתי יותר על סבא שלי ועל חייו הישנים שלו באורגוואי .