מאגר סיפורי מורשת

העלייה שלנו לישראל בשנת 1983

סיפור העלייה שלנו. בשנת 1983 החלטנו לעלות לארץ. הגענו להחלטה הזאת מכיוון הגעתי לגיל מסויים והתחלתי לבדוק את מידת האושר שלי מהחיים ואם הגשמתי את מה שרצינו. נכון שהיה לנו עסק מוצלח, גרנו בבית יפה, אבל היה לנו משעמם. מבחינת הקהילה היהודית בבירמינגהם, העיר שבה גרנו, הקהילה היתה מצומצמת וכל הזמן קטנה יותר ויותר, אנשים עזבו. גם אנחנו לא ראינו שם עתיד עבור היהודים. התחלנו לחפש מקום חדש לגור בו. טיילנו בכמה מקומות ובדקנו את האופציות. נסענו לארה"ב, דיברנו עם אנשים שעברו לאוסטרליה ועם אנשים שעברו לקנדה ובנוסף טיילנו גם בארץ ישראל.

לקחנו החלטה שאנחנו רוצים לבור לארץ ישראל. שזה יכול להיות עבורנו מאתגר, אבל גם מעניין. אז בגיל 35 עלינו לארץ יחד עם הילדים שלנו. יונתן שהיה בן תשע וגבי שהיתה בת שבע. רשמנו את הילדים בבית ספר תל"י כי היו שם הרבה ילדים דוברי אנגלית. זה בית ספר של ילדים דתיים וחילונים יחד ואני חושב שזאת היתה החלטה נכונה ושהיה לילדים טוב שם. לילדים היתה קליטה די קלה. אני וסבתא התחלנו לעבוד.

גרנו במרכז הקליטה ברעננה. כבר באנגליה שלחתי קורות חיים למשרה כאן בארץ וקיבלו אותי לעבוד בסניף המשביר לצרכן ברעננה. הגענו לארץ בסוף ספטמבר והתחלתי לעבוד בדצמבר. היתה תקופה לא פשוטה לחפש עבודה ולפרנס משפחה בארץ, אבל לאט לאט הצלחנו. גם סבתא מצאה עבודה בתל אביב. הילדים למדו לדבר בעברית בבית ספר. לא היתה לי אפשרות לעזור להם בשיעורי הבית מכיוון שגם אנחנו לא דיברנו את השפה. לאט לאט התחלנו ללמוד את השפה ולהשתלב פה בארץ.

קישור לסרטון שסבא מספר על חייו באנגליה – העלייה לישראל (Gabby Rose Ghinsberg)

הזוית האישית

אלי: החוויה שלי הייתה כייפית ומעניינת. למדתי המון דברים מסיפור חייו של סבא. זה עזר לי מאוד להתקרב אליו ולדעת יותר על משפחתו.

סבא לזלי: אני חושב שפרויקט הקשר הרב דורי הוא מאוד חשוב עבור דור העתיד. חשוב שהם ידעו מאיפה המשפחה שלהם הגיעה ואיך יהודים גרו במדינות אחרות שאינן ישראל. בדרך כלל חושבים על הדברים האלה כשכבר מאוחר מידי ואין כבר את מי לשאול.