מאגר סיפורי מורשת

הסבא הרב יהושע בלשניקוב מספר לנכדו יוסף יצחק:

"המטוס העיראקי מפציץ באוויר"

זמן קצר אחרי גיל 13, באחד מימי מלחמת ששת הימים בשנת 1967, זה קרה כשהייתי בחצר הבית, במבנים הראשונים של נתניה, שהיה ממוקם על גבעה. בשעות הצהריים אני שומע פיצוץ עז שהקפיץ אותי. עיניי נתקלו במטוס שהתברר כמטוס עיראקי. הוא טס בנתיב בינלאומי ומטרתו הייתה להתפוצץ בתל אביב. המטוס נכנס למרחב האווירי של נתניה, ואז הופיעו לפתע שני מטוסי מיראז' שליוו את המטוס העיראקי במטרה לנטרל אותו. מטוס האויב שיגר שתי פצצות, שבנס פספסו את תחנת הדלק באזור. הפצצה השנייה נפלה במפעל סמוך. רק כשהגיע לאזור אבן יהודה המטוס התרסק. היו אלה רגעים של חרדה גדולה, שלא יישכחו ממני לעולם.

בר המצווה והמעבר לחסידות

בילדותי למדתי בבתי הספר 'תחכמוני' ו'שורשים'. אז עוד לא גדלתי בתור חב"דניק. בזמנו היה נהוג ללכת אל אחד הרבנים וללמוד איתו את הדרשה שאשא במעמד הקדוש של בר המצווה. רגע מרגש בדרשה היה להודות לכל מי שהביא אותי עד הלום, ולאלה שסייעו לי בהכנה למסיבת הבר מצווה.

למדתי עם הנכד של ר' אריה לוין, שהיה מוסר חוגי בית. יום אחד הוא לא יכול היה להגיע, ושלח את הרב וולפא ואת הרב שארף להחליף אותו. הם לימדו אותנו תניא וחסידות, וזה פתח לנו צוהר גדול לעולם של פנימיות התורה.

תפילה בביתו של הרבי

בשנת תשמ"ח נסעתי לרבי בחג השבועות, בשנת האבלות על הרבנית חיה מושקא. זמן רב פיללתי לרגע הזה. בימי האור הללו הרביתי להתפלל בביתו הפרטי של הרבי, בעיקר בשחרית.

מי שהתפלל בבית הרבי תפילת שחרית לא יכול היה להשתתף בתפילות מנחה וערבית. אך אני זכיתי. יום אחד הלכתי עם חבר שלי ומאוד רציתי שוב להיכנס, אך השומרים חסמו אותי ואמרו לחבר שלי שכבר נכנסתי בבוקר. החבר שלי, שהיה קצת 'בריון', הפעיל מעט כוח ויחד נדחקנו פנימה. כך זכיתי להיכנס שוב אל הקודש. מאז לא התעסקו איתו.

חוויות מהשבי הסורי

"היה זה בקום המדינה בשנת 1948. היישוב משמר הירדן, בו התגוררו ההורים והסבים שלי, נפל בידי הסורים. בהתקפה הראשונה תקפו 50 לוחמים סורים את משמר הירדן ונתקלו בהתנגדות עזה שלנו מתוך עמדות מבוצרות. בהתקפה השנייה של הסורים, הם ירו לעברנו אש חזקה ואחד הפגזים פגע במיכל גז. הסורים נבהלו מפטריות האש, וחששו שהישראלים מפגיזים אותם בחזרה. בהתקפה השלישית תקפו 10,000 לוחמים סורים! נהיה אצלנו בלגן, והכוחות שלנו צעקו בקשר: "נגמרו לנו הכדורים. חייבים אספקת נשק דחוף".

המצב החמיר. הסורים הצליחו להחריב בתים שלמים במשמר הירדן ולקחו בשבי את סבי, את אבי, את סבתי ואת אמי. בשבי הסורי התעללו בהם נפשית. עשו להם מסדר הוצאה להורג כדי להפחיד אותם. בנס הם נשארו בחיים. כל הזמן הרעילו אותם באומרם כי "המדינה ויתרה עליכם, הפקירה אתכם, ואנו לא צריכים לתת לכם לחיות".

כששחררו אותם, אף אחד לא הודיע להם על כך. הם היו בטוחים שמעבירים אותם למקום אחר בו יוציאו אותם להורג."

סבא שלי מספר על נס נוסף שהיה לאביו במשמר הירדן. במהלך הלחימה, כאשר מטוס סורי חג באוויר, ממש קרוב לקרקע, והפגיז משתי מכונות ירי. "אבא שלי לא חשש," מספר סבא, "המטוס היה כל כך קרוב אליו, עד שהצליח לראות את פני הטייס הסורי ומיהר לירות לעברו מהנשק שהיה בידו. כדורי הפגזים שנורו מהמטוס נחתו מטרים ספורים לידו, ואך בנס הוא לא נפגע.

לפני מספר שנים ניסו לשחזר את המבנים ביישוב שנחרב אך הפסיקו משום מה. היום כבר יש בתים חדשים במשמר הירדן, החדש ליד הישן.

כמו אז גם היום אנו רואים את הניסים והנפלאות שהשם עושה איתנו. גם במלחמת המפרץ, כשטילים התעופפו ונחתו בתל אביב ובמרכז, וגם במתקפת הטילים מאיראן לפני פסח תשפ"ד, ראו שהשם מגן על עם ישראל."

הכול בהשגחה פרטית

כל חיי ניחנתי בחוש טכני מפותח. עבדתי זמן רב כאחראי על מכונת הדפסת מטרים, אבל בעיה רפואית מנעה ממני להתקדם. עזרתי רבות ללמד עובדים ומנהלים בבקרת חשמל והפעלת מכונות. אבל כאמור, בעיה רפואית מגיל קטן חסמה אותי. יכולתי להיות מהנדס מפעל גדול, אבל הכול בהשגחה פרטית ולטובה.

הזוית האישית

הנכד יוסף יצחק בלשניקוב תיעד את סיפורו של הסבא הרב יהושע בלשניקוב בביה"ד אהלי מנחם, חב"ד בנים, ביתר עילית, התשפ"ד 2024.