מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה גרין. נולדתי בברית המועצות בשנת 1950. בשנת 1957 עזבנו את ברית המועצות ונסענו לפולין, עיר הולדתו של אבי.

בשנת 1960 עלינו לארץ ישראל ונשלחנו על ידי משרד הקליטה ישירות לקריית נצרת, היכן שמשפחתו של אבי התגוררה. קיבלנו דירת עמידר בת שלושה חדרים, ואני כילדה חשבתי שזה ארמון כי בחו"ל כל המשפחה התגוררה בחדר אחד.

עם הזמן, השם קריית נצרת הוחלף לנצרת עילית וכיום נקראת העיר נוף הגליל. יש לי אחות ואח וכולנו גרים בנוף הגליל.

ביסודי למדתי בבית הספר תבור ולאחר מכן עברתי ללמוד בבית הספר עצמון. בתיכון למדתי בבית הספר שרת. בימים הראשונים של לימודיי ביסודי, המורה החליטה להחליף את שמי המקורי מדריה לדינה, ומאז אני נקראת דינה, ומדי פעם נזכרת בשמי המקורי.

הקליטה הייתה קשה. אני זוכרת את הילדות ביסודי רצות אחרי עם מטלית, אך עם הזמן הכרתי חברים, יצאתי למסיבות בבתים, מפגשים ומשחקים.

אחרי מלחמת ששת הימים ועם סיום הלימודים, התגייסתי לצה"ל ושירתי כשלמית. אני זוכרת את בניית מגדל המים בעיר והקמת שכונת רסקו.

אבא שלי התחיל לעבוד כחייט במפעל לעורות במגדל העמק, ואמי עבדה בדחק ולאחר מכן במפעל צ.ד, כיום מפעל עלית.

בשנת 1969 נישאתי ונולדו לנו שלושה ילדים – שתי בנות ובן. יש לי נכדים מדהימים.

עם שחרורי מצה"ל התחלתי לעבוד בתעשיות רכב. כעבור מספר שנים עזבתי את המפעל והתחלתי לעבוד במשרד השיכון, בזמנו של שר השיכון דאז דוד לוי ז"ל.

במשך עשר שנים לפני פרישתי ניהלתי את מחלקת איכלוס, וכעבור 38 שנות עבודה פרשתי לגמלאות. עם פרישתי תמיד חיפשתי מקום להתנדב בו, וכיום אני מתנדבת בעמותת פתחון לב, עוסקת בפעילות ספורטיבית, ותלמידה בכיתת גמלאים בבית הספר אורט אלון ומאוד נהנית.

הזוית האישית

מיא: הייתה לנו חוויה מאוד מיוחדת. כל אחת למדה משהו משמעותי אחת מהשנייה.