מאגר סיפורי מורשת

סבתא רותי שויקה לבית אבן צור. נולדה במושבה זכרון יעקב בשנת 1952. סבתא היא בת לנישואי תערובת, האמא נולדה ברומניה והאבא יליד הארץ. סבתא רבתא חנה, עלתה מרומניה מהעיר יאסי בשנת 1950 והתגוררה אצל בני משפחתה אשר עלו לארץ כמה שנים לפניה, בזכרון יעקב.  סבא רבא אשרי נולד בזכרון יעקב, שם הוא גדל ועבד בחנות הירקות של אביו שם הוא הכיר את סבתא רבתא חנה, הם התחתנו ונולדו להם שתי בנות – הבכורה היא סבתי רותי ואחותה תרצה.

בילדותה עד גיל 4, סבתי גדלה בשכונת התימנים בה התגוררו העולים שהגיעו מתימן והתיישבו כקבוצה בשכונה זו. אנשים פשוטים, טובים ורחבי לב. סבתא שיחקה במשחקי הילדות הזכורים לטובה עד היום. היו משחקים שהומצאו על ידי הילדים, לדוגמא: חמש אבנים, קפיצה בחבל, קלאס, גומי, תופסת ו"מחבואים". סבתי למדה בבית הספר היסודי הממלכתי "נילי" בזכרון יעקב עד כיתה ח'. כיוון שבזכרון לא היו בתי ספר תיכוניים, סבתא נרשמה לבית ספר התיכון החקלאי בנהלל שהיה פנימייה. שם התלמידים גרו למדו ועבדו. הם חזרו לביתם אחת לארבעה שבועות. את שירותה הצבאי עברה סבתא בצריפין במפקדת פיקוד הדרכה, ושימשה כפקידתו של קצין כח אדם פיקודי. בפיקוד הדרכה הכירה סבתא את סבא משה שלימים הפך לבעלה.

בשנת 1974 נישאו סבתא וסבא, וטסו לאיטליה לצורכי לימודי הרפואה של סבא. הם התגוררו בעיר בולניה, שם גם נולדה ביתם הבכורה לירון, שהיא אימי. בשנת 1983 סבא סיים את לימודיו וקיבל את התואר דוקטור לרפואה. הם חזרו לארץ שם נולדו עוד שני ילדים – דודי אורי, ודודתי דנית. סבתא בחרה להתמקד בשני נושאים חשובים ומשמעותיים עבורה בחייה שהם: תקופת הלימודים בבית הספר החקלאי בנהלל והשהות עם סבי באיטליה.

תקופת הלימודים בנהלל

הלימודים בבית הספר החקלאי בנהלל אשר נמצא בעמק יזרעאל התקיימו בתנאי פנימיה. לבית הספר הגיעו ילדים מכל קצוות הארץ, שם הם הכירו אחד את השני והתגוררו בבניין שנקרא "האפסים". היתה חלוקה מגדרית בנות ובנים בנפרד.  ארבע בנות בחדר, לכל בת היו מיטה וארון משלה. לבנות היתה אם בית, שתפקידה היה לשמור ולהשגיח על הבנות ולהעירן בבוקר. אחת לשבוע כל בת בתורה, היתה צריכה לדאוג לניקיון החדר ולאחר מכן כולם הלכו לאכול את ארוחת הבוקר. מאחר והיה זה בית ספר חקלאי, חצי יום למדו בכיתה לימודים עיוניים וחצי יום עבדו כל אחד לפי בחירתו. סבתא בחרה לעבוד במטע ובלול התרנגולות. במטע התפוזים – היה צריך לדאוג לעשות גומות מסביב לכל עץ ולהשקות אותו. בלול התרנגולות – היה צריך לדאוג למים ולתערובת מזון לאסוף את הביצים שהטילו התרנגולות, לנקותן ולסדרן לתוך התבניות.

חיי החברה היו פעילים ותוססים מאד וכללו ערבי שירה, הצגות, וספריה עשירה בה היה ניתן להכין שיעורים ולקרוא ספרים. התקימו חוגים שונים, שסבתא בחרה להשתתף בהם: חוג לריקודי עם, חוג דרמה. סבתא נבחרה ע"י תלמידי הכיתה לשמש כנציגתם במועצת התלמידים של בית הספר. אחת לארבעה שבועות קיבלו הילדים חופשה לחזור לבתיהם מיום שישי עד ליום ראשון. בשבועות שבהם התלמידים נשארו בבית הספר המשפחות הגיעו לבקרם. סבתא ציינה בפני שתקופה זו עיצבה את דמותם של התלמידים מכיוון שלמדו להעניק עזרה לזולת, לדעת לחלוק דברים, קבלת אחריות, משמעת, עמידה בלוח זמנים, סדר וניקיון. כל אלו נתנו להם כלים שעזרו להם מאד בבגרותם ולחיים.

עד היום כשהם בני הגיל השלישי, שומרים על קשר הדוק ופעם בשנה מקיימים מפגש אצל אחד מהחברים ואף ישנה קבוצת וואצאפ משותפת. לסיכום, סבתא מאוד אהבה ונהנתה משהותה בבית הספר החקלאי בנהלל אשר עיצב את דמותה ואת אישיותה.

השהות באיטליה

סבא וסבתא התחתנו בשנת .1974 מיד לאחר נישואיהם טסו לאיטליה לעיר בולוניה, שם נמצאת האוניברסיטה העתיקה ביותר באירופה. סבא נרשם שם ללימודי הרפואה. בזמנו, בעיר בולוניה התגוררו כ-3,000 סטודנטים ישראלים יחד עם בני משפחותיהם. היה זה המעוז הישראלי הגדול ביותר ללימודי רפואה באירופה. סבא וסבתא התגוררו בבית שכור בבניין רב קומות בקומה 6 עם נוף נהדר. חיי החברה של הסטודנטים היו מלאים ומגוונים שבמרכזם היה בית הלל, שתוחזק על ידי רב ניו יורקי מבית חב"ד שנשלח על ידי הרבי מלובביץ. שם היו לסטודנטים ולבני משפחותיהם חוגים שונים, ערבי שירה, ריקודי עם. ליד בית הלל היה חדר אוכל גדול (הנקרא "מנזה") כשר, שבו אכלו הסטודנטים ארוחות חמות, במחיר השווה לכל נפש. תחילה בשלב הראשון סבא למד באוניברסיטה וסבתא היתה בבית ולמדה איטלקית. לאחר מספר חודשים סבתא החלה לעבוד אצל משפחה איטלקית, שהייתה להם מעבדה לייצור תכשירי שיער וכך למדה סבתא לדבר איטלקית עם העובדים, מה שעזר לה מאוד בחיי היומיום. לסבא וסבתא היו הרבה חברים שנפגשו איתם בסופי השבוע, ונסעו יחד לטיולים ברחבי איטליה. סבא וסבתא נסעו במכוניתם הפרטית לטיולים גם מחוץ לרחבי איטליה, הם ביקרו במדינות שונות באירופה ולמדו רבות על תרבות אירופה. לימים נולדה אימי לירון שגדלה באיטליה עד גיל 5. שם היא הלכה לגן, למדה לדבר איטלקית שוטפת, למדה נימוסים והליכות אירופאיים. בתום סיום שהות בת 7 שנים, סבא סיים את לימודי הרפואה בהצלחה וקיבל את התואר ד"ר לרפואה.לפני חזרתם לארץ, סבא וסבתא ערכו מסיבה לרגל קבלת התואר וזו הייתה למעשה גם מעין מסיבת פרידה הזדמנות, להיפרד מכל החברים שעדיין לא סיימו את לימודיהם.

הזוית האישית

אליה: החוויה שלי מתוכנית הקשר הרב דורי הייתה מעניינת ומלמדת מאוד וגם מרגשת. אהבתי ונהנתי לשבת יחד עם סבתי לעשות ולכתוב את העבודה. לשאול אותה שאלות ולהקשיב לסיפורים והחוויות שתיארה בפני. אני רוצה לומר לסבתי ולסבי היקרים! שאני אוהבת אתכם מאוד וכל רגע שלי איתכם הוא מאושר! מהנה ומלמד, מלא חינוך ואהבה. אני מאחלת לסבי ולסבתי בע"ה שנזכה כולנו יחדיו כל המשפחה, לעוד שנים רבות יפות ארוכות ומאושרות בבריאות טובה, אמן.