מנצר לאנוסי משהד לחיים עשירים בארץ
אבי חי כאנוס בעיר משהד באיראן ואני זכיתי להיוולד בארץ ישראל ולהקים משפחה.
שמי שוש שריקי,
נולדתי באפריל בשנת 1947 בתל אביב. בת שנייה, מתוך ארבעה
ילדים, להוריי שמעון ורחל.
בארץ שלט
המנדט הבריטי, שלושה ימים לאחר לידתי תלו האנגלים את דב גרונר, שהיה לוחם מחתרת. עוצר הוטל
על תל אביב ואת אימי החזירו לביתה במשוריין בריטי.
גדלתי בדרום תל אביב, בדירה בת שלושה
חדרים שבה בכל חדר גרה
משפחה אחרת. השירותים והמטבח היו משותפים לכולם. התנאים לא היו
קלים, וכעבור חמש שנים עברנו לקריית שלום.
אהבתי מאוד את ילדותי
בקריית שלום, הייתי פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד", הרביתי לקרוא ספרים. נהגתי לרשום שמות של ספרים שרציתי
לקרוא, על פתק קטן לאבא, ואבי היה הולך לאחר יום עבודה ומחפש את הספרים. למרות
שהמצב כלכלי היה קשה הוא לא וויתר על קניית ספרים בשבילי. אהבתי לנגן בחלילית
ולשחק במשחקים. מאחר שלא היו מחשב או טלוויזיה שיחקנו בחוץ מחניים, קלאס, תופסת,
חמש אבנים וארבעה מקלות.
בסיום כיתה ח' נבחרתי
ללמוד בפנימייה על שם ":בויאר"
גרתי ארבע שנים
בפנימייה בירושלים, ולמדתי בגימנסיה רחביה. בפנימייה הכרתי את בעלי, מוטי. החברות
בינינו עזרה לי להתגבר על הגעגועים הקשים לבית.
יש לציין שאבי התנגד
מאוד ליציאתי לפנימייה בגלל שמירת הדת הקפדנית באיראן, קשה היה לו לקבל את המחשבה
שבתו תצא לפנימייה. הוא עלה ארצה מאיראן, מעיר בשם משהד, שבה חיו היהודים כאנוסים.
היהודים שם חיו כמוסלמים כלפי חוץ, ושמרו על יהדותם בסתר. לאבי היה שם מוסלמי,
הוא נהג לצום את צום הרמדאן. ואת הבשר שקנה בשוק השליך לכלבים כדי לא לאכול בשר לא
כשר. קהילת אנוסי משהד שומרת עד היום על קשרים חמים.
עם סיום הפנימייה
חזרתי לבית הוריי והתחלתי ללמוד בסמינר הוראה. עבדתי כמדריכה במועדוני נוער כדי
לממן את לימודי. אהבתי מאוד את מקצוע
החינוך. עם סיום לימודיי בסמינר, נישאתי למוטי שהיה חברי מכיתה י'א. גרנו
בירושלים, אני לימדתי במושב:"טל-שחר" והוא למד באוניברסיטה. כעבור
שנתיים נולד בננו הבכור אורן, חמש שנים אחריו נולדה יעל ואחרונה נולדה
לירון.
בשנת 1973 עברנו לגור ברחובות ואני
התחלתי ללמד ביבנה. עם הזמן הלכתי לאוניברסיטת "בר אילן" ולמדתי ייעוץ
חינוכי. עבדתי ביבנה 34 שנים כמורה וכיועצת, ונהניתי מכל רגע. יבנה שהייתה יישוב
קטן הפכה לעיר. נוספו שכונות חדשות ואני זכיתי ללוות את הילדים החדשים שהגיעו
לעיר. אני נהנית להסתובב בימים אלה ביבנה ולפגוש את תלמידי לשעבר.
בשנת 2002 נפטר מוטי, בעלי אחרי שחלה בסרטן המעי הגס. מותו בגיל צעיר השפיע על כל המשפחה וגרם לנו צער
רב. עם זאת אנחנו שומרים על הליכוד המשפחתי, נפגשים מדי יום שישי וחוגגים את החגים
ביחד.
מילון
עוצרכאשר השלטון אוסר על אנשים לצאת מהבתים כפעולת עונשין.
אנוסים
יהודים שנאלצו להסתיר את יהדותם ולחיות כלפי חוץ כבני דת אחרת.