מאגר סיפורי מורשת

שמי אלון, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, איריס לוין. יחד אנו מתעדים סיפור מחייה של סבתי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

קופסאות המכתבים

קופסאות מלאות מכתבים כבר שנים עוברות בביתי מחדר לחדר, ממדף למדף, בתוכן כארבע שנים של זיכרונות. המכתבים מכילים בתוכם גם זיכרונות קשים של אבל ואובדן, וגם צחוק, שמחה ואהבה.

מכתבים אלו מכילים הבנה ממרחק של עשרות שנים על הקשרים והיחסים עם חברים ומשפחה: הוריי, יונה וברק, אחי יוסף, ואחותי ורד, שנפטרה שנה קודם לכן והיא רק בת עשר וחצי. בעיקר מצאתי בהם ארבע שנים – תחילתה של אהבה שבנתה והקימה את משפחתי היקרה מכל, ששת ילדי והנכדים הממלאים את ליבי בכל רגע מחיי. הקשר עם הבית והחברים היה בעיקר דרך המכתבים, שלעיתים, במיוחד בתקופת מלחמה, הגיעו באיחור רב או שלא הגיעו כלל ליעדם. להמתנה והציפייה למכתבים הייתה משמעות רגשית ונפשית, מעבר למה שכתוב בהם.

החלטתי, במחשבה של רגע, להתמקד במכתבים מתקופת מלחמת יום כיפור והתקופה הראשונה שלאחר המלחמה. תקופה בה תלי (נפתלי) ואני היינו כבר כשנה בני זוג.

המלחמה, מלחמת יום כיפור, פרצה ב-6.10.73 ותפסה את שנינו בטירונות "נח"ל" במחנה 80 ליד פרדס חנה – כרכור. תלי נשלח אל מעבר לתעלת סואץ לעזור בלחימה ואחר כך עשה הסבה לשריון. ואני עברתי עם תחילת המלחמה מהטירונות לקורס מכ"יות.

זו הייתה תקופה של זעזועים קשים לשנינו, תקופה של געגועים ותקופה בה היינו כה זקוקים לאהבה שתחזק אותנו ותשאיר את התקווה לעתיד טוב יותר.

כשהייתי בלימודי האוניברסיטה, החלטתי לספר דרך המכתבים על המלחמה ולהעביר את הרגשות והתחושות שעברו עלינו באותם ימי המלחמה הקשים כל כך.

הזווית האישית

אלון הנכד המתעד: היה לי כיף לעבוד עם סבתא שלי ואני מאחל לה שהיא תהיה בריאה ומאושרת.