מאגר סיפורי מורשת

שמי ניסן לוינסקי. נולדתי בשנת 1938 בעיר שצ'צ'ין שבפולין.

ילדות

בזמן ילדותי נהגתי להסתובב עם חבריי ולעשות שטויות ברחוב, כמו בדיחות טלפוניות, לצלצל בפעמוני בתים ולברוח, לשחק כדורגל ועוד. בנוסף, הייתי מפספס שיעורים ביסודי ובחטיבה פשוט כי שיעמם לי.

תקופת הצבא

כשחייתי בשצ'צ'ין, התגייסתי לצבא הפולני בגיל 18 עם פרוץ המלחמה. הוצבתי ביחידת השריון ועברתי הכשרה קצרה אך אינטנסיבית כטנקיסט. במהלך ההכשרה למדתי לתפעל טנקים, לנווט בשטח ולהתמודד עם מצבים קרביים. התחברתי במהרה לחבריי לצוות הטנק והייתי המוכשר והמוצלח ביותר בצוות.

באמצע המלחמה, כשהייתי בן 20 וחצי, נשלחתי לשדה הקרב פעם נוספת יחד עם כל הצוות. נשלחנו למתקפת הפתעה, ומכיוון שהאויב לא היה מוכן לכך, הבסיס שלהם נהרס במהירות. לאחר מספר חודשים של קרבות בלתי פוסקים, נפצעתי קשה במהלך הפגזה על הטנק שלי. נלקחתי לבית חולים שדה, שם טיפלו בי במסירות רופאים ואחיות. תקופת ההחלמה הייתה ארוכה וקשה, אך בסופו של דבר הצלחתי להתאושש.

כשסיימתי את שירותי כטנקיסט מוצלח, הלכתי לקורס לימוד טירונים לתפקיד הטנקיסטים. אמנם לא הייתי הרבה זמן בקורס, מכיוון שהתחילו שמועות על השואה, ולכן עזבתי את הצבא אחרי זמן קצר.

עלייה לארץ

ממשלת פולין החליטה לאפשר לכל יהודי פולין לעלות למדינת ישראל, מחשש לניסיון גירוש הפולנים היהודיים ואולי פריצת מלחמה. כל חבריי עזבו את פולין, ומכיוון שהוריי רצו להישאר בפולין, עליתי לארץ לבד על אונייה בתאריך 23.11.56.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

באחד השבתות החורפיים של שנת 1965, ביקרתי אצל חבר שהיה איתי בקיבוץ גבעת ברנר. במקרה, אחותו של חברי עבדה יחד עם סבתי כאחות בבית חולים בלינסון והן באו לבקר בביתו. מיד התאהבתי בסבתי לעתיד. רמזתי לה כמה שהיא יפה וכמה שאני אוהב אותה בכל רגע אפשרי. יום אחד החלטתי שאני רוצה להיות איתה, וכמה פגישות ושיחות מאוחר יותר, הצעתי לה נישואין.

הזוית האישית

הנכד איתי: מאוד נהניתי לעשות את התכנית. יכולתי לדבר עם סבי יותר, לדעת יותר על העבר שלו ולהתחבר אליו יותר. הוא סיפר שעות על שנות נעוריו ואיך פגש את סבתי. מאוד נהניתי לבלות איתו וללכת אליו פעמיים בשבוע, והתחברתי אליו יותר. אחרי שהוא סיפר לי על איך נפצע וכיצד הפציעה כמעט גרמה למותו, הרגשתי גאה שאני הנכד שלו.

סבא ניסן: בילינו יחד הרבה יותר זמן איכות מהרגיל. איתי היה מאוד סקרן לגבי חיי הצבא שלי ולא הפסיק לשאול שאלות. כשסיפרתי לו על חיי העבר שלי בשצ'צ'ין, התפלאתי לגלות שאיתי ואני לא שונים כמו שחשבתי. איתי גם כן מבלה עם חבריו המון ומשחק משחקי כדור כמו אביו.