מאגר סיפורי מורשת

סבתא ברכה מספרת לנכדתה אביגיל:

שמי ברכה נתיב וקוראים לי כך על שם סבתי ברטה. קראו לי ברטה מפני שכאשר הייתי בכיתה א', דודתי רצתה לקנות לי לכבוד השנה החדשה סיכה שרשום עליה ברטה. אבל למוכר לא הייתה סיכה שרשום עליה ברטה, אז הוא נתן לה סיכה שרשום עליה ברכה. כולם ראו שכתוב על הסיכה ברכה והחלו לקרוא לי כך.

ילדות בטוניס

נולדתי בשנת 1948 בעיר לה-גולט שבטוניס למשפחה של שני הורים ועוד שלושה אחים. לאמי קראו פורטונה, ובעברית מזל. לאבי קראו מרסל ובעברית מרדכי. שם המשפחה בנערותי היה ברנס. אמי הייתה עקרת בית ואבי היה קבלן צבע. יש לי שלושה אחים: שמעון, אילן ויקטור, ואני השנייה מבין האחים.

בטוניס חיינו חיים טובים ומכובדים. הייתה לנו משרתת, ובכל יום שישי אבי היה קונה לי שמלה חדשה לכבוד שבת.

העלייה לארץ

כשהייתי בגיל 6 בשנת 1955, אבי החליט כי המשפחה צריכה לעלות לארץ ישראל וכך היה. כשהגענו לארץ הייתי ילדה קטנה ולא ממש הבנתי את המשמעות. ראיתי את אימא שלי בוכה ולא הבנתי למה. הגענו לארץ לנמל חיפה, הכניסו אותנו לחדר, בדקו אותנו אחד אחד וריססו אותנו בחומר. העלו אותנו על משאית שהסיעה אותנו עד ביתנו החדש שבקרית שמונה.

כל הדרך הייתה שממה ולא הבנו לאן הגענו בכלל. הבית שלנו היה ממש קטן, היה בו חדר אחד לילדים וחדר להורים, ושם חיינו. גרנו בקרית שמונה מרוחקים ובודדים. חיינו תחת הפגזות ורעשי פגזים, ואמי לא יכלה לשאת זאת. הפחד היה רב.

בעקבות אחיו של אבי, עברנו למגדל העמק. ההתחלה הייתה קשה מאוד, גרנו בתוך פחון – זוג הורים, ארבעה ילדים, סבתא ודודה. לא היו שירותים ולא מקלחות. במשך הזמן, כשהגעתי לבית ספר, התרגלתי והתחברתי והכרתי חברות רבות ואז התחלתי לאהוב את המקום. אט אט התרגלנו למצב, למקום ולחברה. כשהיה לנו משעמם שיחקנו במשחקים כמו חמש אבנים, חבל וחמור חדש. היו לי גם הרבה אוספים כמו אוסף בולים, מפיות, אגרות, שירים וצמר שהייתי אוספת ומכינה מהם מפות.

לימודיי ועיסוקי

בילדותי למדתי בבית הספר "שלום עליכם" במגדל העמק. אני ואחי למדנו באותה כיתה, אפילו שהייתי גדולה ממנו. בתיכון למדתי בקיבוץ יפעת. לאחר סיום לימודיי בתיכון למדתי בסמינר למורות. עם סיום לימודי ההוראה, התחלתי לעבוד כמורה בבית הספר בו אני עצמי למדתי כילדה, בית ספר "שלום עליכם". עבדתי כמורה במשך 30 שנה, הייתי סגנית ואף מנהלת בית ספר.

הקמת המשפחה

בגיל 23 התחתנתי עם בעלי, שאותו הכרתי בחתונה משפחתית. החתן היה בן דוד שלי וגם של בעלי בהשגחה פרטית. ברוך השם נולדו לי 3 ילדים – שני בנים ובת. כיום יש לי 11 נכדים ושני נינים, בן פורת יוסף.

מלחמות שעברתי

המלחמה הראשונה שאני זוכרת היא מלחמת סיני – מבצע קדש. היינו צריכים להחשיך את הבית ואת החלונות, ולא ממש הבנתי מה קורה.

ביום שפרצה מלחמת ששת הימים, הייתי אמורה להפליג לדודה שלי בצרפת. פתאום הודיעו שאין כניסה ואין יציאה מהארץ – יש מלחמה. חפרנו שוחות (בורות) בשביל להסתתר בגינה והיה מפחיד עד מאוד. אחרי שישה ימים הודיעו שתמה המלחמה וניצחנו והכותל בידנו. ההתרגשות הייתה גדולה ושרנו שירי ירושלים.

מלחמת יום הכיפורים פרצה במפתיע. היה לי ילד אחד בן שנה, ופתאום בצהריים שמענו רעשים של מסוקים ומכוניות ולא הבנו למה. הרי אסור לנסוע ביום כיפור? אחרי כל הרעש הייתה אזעקה ונבהלנו מאוד. רצנו מהר להורים שלי כדי לא להיות לבד. אח שלי הדליק את הרדיו ואמרנו לו שאסור כי זה יום כיפור, אבל הוא אמר שצריך לדעת מה קורה. אם פרצה מלחמה הוא צריך ללכת להילחם. כל האחים שלי יצאו למלחמה וגם בעלי. לא נשארו נשקים, ולבעלי נתנו מטאטא במקום רובה. אמא שלי מאוד נלחצה, היא הייתה בחרדה גדולה כי כל בניה יצאו למלחמה.

מסורת ומנהגים

ליוצאי יהדות טוניס מנהגים רבים ומסורת יהודית עשירה ומכובדת. ישנם הרבה מנהגים וטקסים בחגים ומועדים שונים.

בערב ראש חודש ניסן אנו נוהגים להדליק נר בכוס גדולה מלאה שמן זית. לתוך הכוס עם הנר הדולק כל אחד מבני הבית מכניס תכשיט זהב ששייך לו, וזו סגולה להצלחה, שמירה, שפע ומזל. בנוסף, מכינים תערובת של מיני דגן, תמרים, דבש, סוכר ושמן זית. לתערובת מכניסים מפתח לפתיחת המזל וכל אחד מברך, טועם ואז מברכים את החודש.

מנהג נוסף היה בערב שבת אחרי הקידוש, כאשר כל אחד היה מחבק אחד את השני. אם מישהו כעס על מישהו זה היה הזמן להשלים ולהתפייס.

בכל חג היה מגוון של מאכלים מיוחדים. למשל, בפסח הכנו תבשיל שנקרא "מסקי" שמכיל בתוכו מבחר גדול של ירקות ומתבשל לאיטו.

בראש השנה הכנו תבשיל שנקרא "פקיילה" שעשוי מעלי מנגולד, כי העלים ירוקים וזו הייתה סגולה לשנה ירוקה.

לפני כל חתונה חגגנו את טקס "החינה", טקס שמח במיוחד לחתן ולכלה עם תלבושות מסורתיות ומיוחדות, מוזיקה מסורתית, ריקודים, תבשילים אותנטיים, עוגות ועוגיות מיוחדות.

בטקס החינה מרחנו תערובת חינה שאמי הכינה בעצמה על הידיים של החתן והכלה כסמל למזל והצלחה.

למחרת החתונה, מקבלים את החתן והכלה בשירים ומחיאות כפיים ומגישים לכלה ספינג' ומופלטות נוטפי דבש כסגולה לחיים מתוקים.

הזוית האישית

אביגיל: סבתא תודה רבה, בזכותך גיליתי הרבה דברים חדשים גם עליך וגם על העולם. תודה רבה.

סבתא ברכה: אני מאוד נהניתי לעשות איתך את העבודה. ראיתי שאת מאוד מתעניינת מכל מה שסיפרתי לך, ואת מאוד רצינית ושהתרגשת מסיפור חיי.