מאגר סיפורי מורשת

אני, אילי גור, תלמידת תיכון מית"ר, שבגני תקווה. בחרנו השנה במסגרת המעורבות החברתית בתוכנית הקשר הרב דורי. במפגשים עם מזל כהן הקשבתי לסיפוריה ותיעדתי את סיפור ילדותה.

מזל כהן מספרת איך הכל התחיל?

שמי מזל כהן נולדתי בשנת 1946 לבית משפחת סבן במצרים.

אבא שלי, שאול סבן, עבד במצריים בשירות הצבא הבריטי, הוא המשיך בשירותו גם לאחר שעלינו לארץ ממצרים. אימא שלי, חביבה סבן, ניהלה במצרים עסק קטן של הגרלות עד לעלייתם ארצה לישראל. היינו במשפחה שני ההורים וארבעה ילדים.

רקע לעליית יהודי מצרים לישראל

"בין השנים 1948–1956 מרבית יהודי מצרים עזבו את מצרים רובם עלו לארץ ישראל וחלק למדינות אחרות בעולם. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הייתה עדיין קהילה גדולה של יהודים במצרים, רובם מהמעמד הבינוני שעסקו במסחר ובנקאות. אחוז קטן מיהודי מצרים היו בעלי אזרחות מצרית בשנת 1947. מרבית יהודי מצרים היו למעשה חסרי נתינות.

בישראל, או יותר נכון פלשתינה בתקופה זו הייתה מתיחות רבה גם מול מצרים, בנסיונותיה של ישראל להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, הייתה הרעה ביחסים בין היהודים למצרים. במצרים החלו להטיל על היהודים חוקים והגבלות שהלכו והחמירו עם קום המדינה בשנת 1948 ומלחמת העצמאות. במצרים החלו לרדוף כל יהודי שהיה חשוד כציוני, חלק מהיהודים נכלאו במחנות, רכוש יהודי הוחרם, וחנויות ובתי יהודים עלו באש, מאוד יהודים נפגעו.

משפחתה של סבתא שלי עלתה בתקופה זו לישראל, סבא רבא, סבתא רבתא וארבעת ילדיהם. עזבו את מצרים בשנת 1948 ועלו לישראל".

סבתא מספרת על העלייה לישראל ממצרים

אני לא זוכרת את סיפור עלייתנו לארץ, מאחר ועלינו לישראל בשנת 1948, כשהייתי תינוקת בת שנתיים. זו הייתה בדיוק השנה בה קיבלה מדינת ישראל את עצמאותה – 1948. מסיפורי בני משפחתי שמעתי שאחרי שהגענו לישראל העבירו אותנו למחנה העולים בעתלית, מעברה בה היינו כחצי שנה. ממחנה העולים בעתלית עברנו לגור בעיר לוד.

עברנו לגור בלוד, אבי כפי שספרתי שעוד במצרים עבד בשירות הצבא הבריטי, בישראל, המשיך לעבוד כאזרח עובד צה"ל בבסיס הצבאי, בתל נוף.

ילדותי בלוד

אחרי שעברנו לגור בלוד, למדתי בבית הספר הממלכתי ג'. אהבנו מאוד לשחק עם כל החברים במשחקים כמו חמש אבנים, מחבואים ומשחקים רבים בשכונה בעיקר בחוץ. בילדותנו ובנערותינו הכלנו כולם לתנועות נוער, למפגשים ול"פעולות". התחביבים שהיו חביבים עלי במיוחד היו ריקודי עם ושירה.

לנו הילדים היה יותר קל, למבוגרים, להוריי, ההסתגלות לחיים בארץ הייתה קשה. הם הגיעו לארץ עם ארבעה ילדים, בארץ הייתה תרבות שונה, השפה שונה, המצב הכלכלי בשנות קום המדינה היה קשה, אלה היו שנות הצנע. למרות הקשיים מהר מאוד הסתגלנו לחיים ולמצב. למרות תקופת הצנע שהייתה אז בארץ, למרות הכל – חיינו בצימצום ובפשטות אך היה זה בית חם ומאושר.

ימי הנעורים שלי – ההיכרות עם בעלי יוסי 

בימי נעוריי היו לי המון חברים, גם מהשכונה, גם מבית הספר וגם מתנועות הנוער. כבר בנעורי התחלתי לעבוד בחברה קטנה של מוצרי פלסטיק. לאחר כמה שנים בהם עבדתי, כשהייתי בת 18 הכרתי את בעלי יוסי ז״ל. הכרנו דרך חברים משותפים של ההורים שלי שגם הם עלו ממצרים. יוסי בעלי, ז"ל, עלה עם הוריו ממצרים כשהיה בגיל 17. היינו חברים כחצי שנה והחלטנו להתחתן. נישאינו בשנת 1964.

אחד מהזיכרונות שלי משנת לידתה, של בתי הראשונה, זו תקופת המלחמה, כשפרצה מלחמת ששת הימים בשנת 1967 בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה. מלחמה זו נמשכה בין התאריכים 5 ביוני עד 10 ביוני 1967 ולשמחתנו הסתיימה בנצחון. בעלי, יוסי, גוייס ושירת אז במילואים ואני נשארתי לבד בבית עם ילדה קטנה וזו הייתה תקופה מאתגרת ולא קלה. בתנו השנייה נולדה בשנת 1976. בין שתי בנותינו היה הפרש זמן של תשע שנים. גידלתי אותן באהבה רבה ובחום כך שלא יחסר להן כלום.

במהלך כל השנים עבודתי המשמעותית הייתה העבודה בבנק דיסקונט. התחלתי לעבוד בבנק בתחילת שנת 1978, כשנתיים לאחר הולדת בתי הראשונה. עבדתי בבנק דיסקונט במשך 30 שנה. מאוד אהבתי את עבודתי והייתי מסורה מאוד לעבודה. בשנות עבודתי בבנק, הכרתי שם חברים חדשים ונחמדים מאוד.

יציאה לפנסיה

אומרים שחשוב להתכונן לקראת פרישה מעולם העבודה וזאת עשיתי, כשיצאתי לפנסיה, לא רציתי להישאר בבית ללא מעש ולכן מצאתי תחביבים חדשים כמו ללכת להרבה הרצאות, יציאה לבילוי עם חברות ולהינות מטיולים בארץ.

היום אני מתמסרת לטיפול בנכדיי ובנינים שלי, שאני מאוד אוהבת. יש לי משפחה תומכת ואוהבת!

 נהנית מנכדיי

הזוית האישית

אילי: שמחתי על בחירתי בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת המעורבות החברתית. זו הייתה עבורי חוויה לשבת עם סבתי להקשיב לסיפורי ילדותה וללמוד פרטים חדשים שלא הכרתי ולא ידעתי. זכיתי במהלך התיעוד ללמידה משמעותית שניתנה לי בעקבות זאת וההזדמנות ללמוד ביחד את העבר המשפחתי של סבתי.