מאגר סיפורי מורשת

שמי היילי, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שאני עושה עם סבי, שלמה בארי, יחד אנו מתעדים את סיפור חייו של סבי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

ילדות

להורים של סבא שלי היה קיוסק. יום עצמאות אחד הם רצו למכור ארטיקים, אבל סבא שלי, בלי לדעת מה הוא עושה, הוציא את התקע מהשקע וניתק את המקפיא מהחשמל. למחרת ביום העצמאות, ההורים שלו מצאו ארטיק אחד גדול עם הרבה מקלות בפנים, ובסוף הם סגרו את הקיוסק ויצאו לטייל.

אחד נפל

כשסבא שלי היה בן 4-5, היה לו ממתק שמאוד אהב, מרמלדה (כמו ג'לי, צבעוני, מתוק, פרוס לפרוסות דקות ועטוף בנייר צלופן). פעם, כשפתח את האריזה, תוך כדי הליכה, נפלה לו פרוסה אחת. הוא סינן בשקט "ברוך השם, אחד נפל לי". עד היום אחותו מתגלגלת מצחוק כשהם מזכירים את זה.

החופש הגדול

יום לפני ארוחה אימא שלו רצתה ארבע שיני שום קלופות. היא נתנה לו את השיניים וסכין כל כך קהה, שלא יכלה לחתוך אפילו מים. הוא היה יושב במשך ארבע שעות ובקושי שן אחת הייתה קלופה, ובסוף היא הייתה לוקחת אותן ובפחות מעשרים שניות הייתה מקלפת אותן, אבל הוא הרגיש מאוד טוב עם עצמו, הוא עזר!

צבא

במלחמת יום כיפור סבא היה חייל מילואים. פעם אחת הוא הוצב ברמת הגולן. בתחילת הקרבות, חג מעליו ומעל חיילים אחרים מטוס, והוא היה היחיד מבין אנשי הצוות שזיהה את המטוס כמטוס אויב (סורי), הוא זיהה אותו לפי הכנפיים. צורת הכנפיים לא הייתה הצורה של מטוסי חיל האוויר. הוא הזהיר את אנשי הצוות וכולם התפזרו ותפסו מחסה. המטוס ירה ופגע בכלי הרכב ואף אחד לא נפגע.

בסיום מלחמת יום כיפור סבא שלי התנדב לשירות קבע ובאותו זמן הכיר את יוספה, שלעתיד הפכה לאשתו ולסבתא שלי.

עבודה

סבא שלי התחיל לעבוד כמדריך לבנקאים בבנק הפועלים ולאחר תקופה קצרה הפך לאחראי הדרכת מערכות מחשבים בכל סניפי בנק הפועלים ועוד חמישה בנקים שהיו בקבוצת בנק הפועלים. במהלך ארבעים שנות עבודתו גם הדריך קבוצות מחו"ל, התנדב למשטרת ישראל, ועם הבנות שלו ואשתו אסף מזון לנזקקים.

תחביבים

סבא שלי אוהב לבשל ולאפות – שני תחביבים שעברו לאימא שלי ולאחותה (דודה שלי). אימא שלי אופה ודודה שלי מבשלת. חוץ מאוכל הוא גם אוהב לנפוש, ובחו"ל הוא אוהב לצלם הרבה תמונות. הבית שלו מלא בתמונות שהוא צילם וכולן מאוד איכותיות.

חו"ל

סבא שלי טייל עם סבתא שלי בלמעלה משלושים מדינות ברחבי העולם וביניהם מקומות שביקרו בהם יותר מפעם אחת.

ונציה דרך רומא: באחד מהטיולים, בגלל שסבא וסבתא יצאו מישראל באיחור, הם פספסו את הטיסה הפנימית לוונציה. היה לילה ולא היה להם איפה לישון, אז הם ישנו על המסוע של המזוודות (המשקל של המזוודות שממנו יש מסוע למטוס).

אסירים במלון בגרמניה: בטיול אחר היה יום חג והם לא היו מודעים לכך. הם מצאו מלון לישון בו. אף אחד מצוות המלון לא היה שם למחרת בבוקר בגלל שכולם הלכו לכנסייה והם נתקעו במלון בלי אפשרות לצאת.

עששית לפירנצה: בפעם אחרת הם לא הזמינו מלון מראש ובגלל שהעונה הייתה עמוסה, הם היו תקועים עם מלון מאוד גרוע. השירותים והמקלחת היו מחוץ לחדר בקומה עליונה ובגלל שהיה חושך הם היו צריכים לעלות עם עששית. בחדר האוכל לא היה אפשר להרים את המלחייה כי היא הייתה דבוקה לשולחן. למחרת בבוקר הם ברחו למלון אחר.

פעם אחרת, בוונציה, שוב סבא וסבתא שלי רצו לבקר בכיכר סן מרקו, אבל כשהגיעו ראו את כל הבעלים של הדוכנים בכיכר ממהרים לסגור את הדוכנים. פתאום התחיל לרדת גשם חזק מאוד. כשהם הגיעו למלון הם היו כל כך ספוגים שסבתא שלי הייתה צריכה לייבש את הנעליים שלה ושל סבא שלי מתחת לחלון של האוטו כדי שיתייבשו. היא הרגישה כאילו שחו לה דגים בנעליים.

בטיולים סבא שלי מצלם הרבה תמונות. ארבעת התמונות המוצגות הן רק קמצוץ קטן ממה שסבא שלי צילם:

הזוית האישית

סבא שלמה: ישבתי עם היילי וחזרתי לילדות שלי בנוסטלגיה. זיכרונות עם המשפחה, שאמנם לא היו רבים אבל את הבית מילאו חום ואהבה. אני לא מדבר עם הילדות שלי הרבה אבל כשישבתי עם היילי ועם שאר הנכדים חזרתי לבית הקטן, לכלב שגידלתי, למשחקים שהיו ללא מסכים, לא כמו היום. זו הייתה חוויה טובה. תוך כדי התהליך עם היילי הבנתי בעצם שלא שיתפתי את הנכדים בזיכרונות הילדות שלי כמו ששיתפתי את הבנות, וקיבלתי החלטה שלא אמתין לעבודת שורשים אחרת, אלא אספר להם קצת בכל מפגש על הבית בו גדלתי.

היילי: לי היה מאוד כיף ומצחיק לשמוע את כל מה שקרה לסבא ולהקשיב לכל החוויות שלו. כל הסיפורים שהוא סיפר לי עזרו לי להבין הרבה דברים עליו, על הילדות שלו, בגרות, וחוויות בכללי. מלבד מאיך שאני הרגשתי, ראיתי שגם סבא שלי נהנה מאוד לשתף את החוויות שלו. זה הרגיש טוב גם בשבילי וגם בשבילו.