מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר, אתי מזמר לבית משפחת אליאסי. נולדתי בתאריך 04.03.1957, כבת בכורה להוריי לאה ויעקב אליאסי, בבית החולים 'העמק' שבעפולה. גרנו בעיר בית שאן.

אמי לאה פרוך

אמי לאה פרוך נולדה באיראן ועלתה לארץ בשנת 1950 בעלייה הגדולה, כילדה כבת 10 עם משפחתה והשתכנה במעברת אשקלון. משם הם עברו למגורי קבע במושב מסלול שבנגב המערבי.

סבי היה עשיר באיראן, אך נאלץ לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל. יחד עם משפחתה של אמי עלו: אבא (סבא) אלקנה, אימא (סבתא) רחל. האחים/יות: יפתח, ישי, ידידיה, רבקה, אירן ובניהו בן הזקונים. הם השתכנו במושב מסלול הנגב המערבי.

בניהו ז"ל נהרג במלחמת יום הכיפורים.

אבי יעקב אליאסי

אבי יעקב אליאסי נולד באיראן ועלה לארץ בגיל 17 בשנת 1951 עם אחיו: ברוך, שמואל, אחותו לאה. דודים ובני דודים, ללא אמו (אביו נפטר באיראן בגיל צעיר). הם השתכנו במעברת חלסה (קריית שמונה) ומשם הועברו למעברת עין הנציב. משם עברו להשתכן במושב 'שזור'- המקום היה במשולש חשוף לכפרים למתקפות של הערבים מסביב ולכן החליטו מיד לעזוב ולעבור לבית שאן.

כאשר הוריי נישאו בשנת 1956 הם התגוררו בבית שאן. אבי עבד בבריכות הדגים בקיבוץ 'שדה אליהו' ובכפר סאלד.

בתחילת שנות ה60 עברנו להתגורר בתל אביב, רחוב נתיבות. אבא עבד כפועל בניין בעיר תל אביב. בין עבודותיו כפועל בניין השתתף בבניית ספריית אריאלה מוזיאון תל אביב ועוד אתרים ובתים בעיר. אבא היה איש חרוץ ותמיד ביקש עבודות נוספות מהקבלן כדי לפרנס את המשפחה. אבא עבד מאוד קשה כדי לפרנס את המשפחה ועם זאת לאבא היה מאוד חשוב חינוך הילדים ובאופן קבוע היה מתייצב לכל אסיפת הורים.

להוריי נולדו שמונה ילדים: אסתר, גדעון, אילנה,שמחה, יחיאל, ששון, יצחק ואלקנה. הרב אלקנה בין הזקונים נהרג על ידי בן עוולה לפני כ 10 שנים, בדריסה על ידי טרקטור כאשר הוא כבן 40 ואבא לילדים ואישה הרה.

אימא היתה עקרת בית טיפלה בנו במסירות ודאגה לנו תמיד לארוחה חמה זוכרת אותה תמיד במטבח. לימים עקב המצב הכלכלי אימא נאלצה לצאת לעבוד ועבדה במשך שנים כמטפלת. אני זוכרת את בובות הבד שאמי תפרה לי, כי למי היה כסף לקנות בובה?

בילדותי גדלתי בשכונת הבולגרים שבעיר תל אביב לשם עברו הוריי מרחוב נתיבות ובנערותי עברנו לשכונת בית יעקב שבתל אביב. כל שלושת הבתים שעברנו אליהם, היו ברדיוס של כמה מאות מטרים. שכונת בית יעקב היתה במשולש שבין שכונת יד אליהו לשכונת התקווה שבעיר.

למדתי בבית ספר יסודי, רמב״ם בית ספר ממלכתי דתי ובחטיבת הביניים עירוני יג' דתי ובתיכון "בילו" שבעיר תל -אביב. את השנה האחרונה סיימתי בתיכון 'מישלב'.

בבית הספר היסודי אהבתי את שיעור המלאכה וכלכלת בית. טיולי בית הספר היו חוויה כאשר נסענו במשאית טיולים. ילדותי היתה מאוד שמחה כי הוריי לא נתנו לנו להרגיש מחסור. חוזרים מבית הספר יש ארוחה חמה מכינים שיעורי בית ומיד יוצאים כל ילדי הרחוב למשחקי ילדות עד שעות הערב. בשכונה אהבתי לשחק עם חברותיי בכל משחקי הילדות של פעם: קלאס, 5 אבנים, גומי, חבל, מחבואים, תופסת, חדודס, גו'לות ועוד. אחיי היו בונים עם חבריהם קורקינט ואהבנו לרכב על זה.

פעילויות נוער בשכונת יד אליהו היינו בתנועת הצופים הדתיים סניף 'חורב'. בחופשים אהבנו לנסוע ל'מושב מסלול" לסבתא וסבא אברהמי ודודיי מצד אמי שהתגוררו כולם בבתים סמוכים במושב. אני זוכרת כמה אהבנו להיות שם לשחק עם בני דודיי, להשתולל ולשחק משחקי ילדות, רכיבה על סוסים, סוס ועגלה, חמור ועגלה.

עם סיום התיכון עשיתי שירות לאומי בבית ספר בדרום תל אביב. לאחר השירות הלאומי התחלתי לעבוד ברשות המיסים (מיסוי מקרקעין), הוכשרתי בקורסי מיסים ונדל"ן. בעבודתי, לימים נבחרתי ליו"ר ועד העובדים. תפקיד וולונטרי זה עשיתי עד פרישתי לגמלאות.

בדצמבר 1976 נישאתי ליעקב מזמר בעלי וחברי עד היום. הקמנו משפחה נהדרת, שלושה ילדים מקסימים: עוז הבכור, איילת ואור בת הזקונים, שנולדה ביום הולדתי ה-40. לבננו עוז נולדו שתי בנות: דורון ואמילי. לבתנו איילת נולדו שתי בנות ובן נועה, עלמה ואביתר. ובת הזקונים אור רווקה.

בבית הספר של הילדים הייתי אימא מאוד פעילה ונבחרתי מספר פעמים רצוף ליו"ר ועד ההורים של בית הספר ובעקבות זאת נבחרתי ליו"ר ועד ההורים המרכזי בעיר תל אביב יפו. בתפקיד זה התנדבתי במשך 12 שנה. בתפקיד זה שימשתי כמתווכת בין ההורים לעיריית תל אביב יפו ומשרד החינוך, השתתפתי בועדות חינוך של עיריית תל אביב והכנסת. כמו כן בוועד המרכזי עזרנו למשפחות נזקקות ברכישת ציוד בית ספר, ילקוטים וכדומה. בנוסף, הלבשה חמה לחורף בגדים ונעליים ברמה שהילדים לא ירגישו שונים. פעילות התנדבותית זו נתנה המון סיפוק.

לפני כשנה פרשתי לגימלאות שמחה מאוד, ממשיכה בפעילות התנדבותית וכן ממלאת את זמני עם הנכדות והנכד המתוקים.

שנדע ימים טובים יותר!

בנאום בכנס ועד ההורים המרכזי למערכת העיר תל אביב יפו

הזוית האישית

דורון הנכדה: נהנתי מאוד לשמוע סיפורים על חייה של סבתי ועל הוריי סבתי/ נהנתי להכיר אותה דרך ילדותה ודרך הוריה. שמחתי להשתתף בתוכנית  המדהימה יחד עם סבתי.

סבתא אתי: דורון נכדתי האהובה מאוד התלהבה וחיכתה למפגשי הקשר הבין דורי. היא היתה מופתעת מסיפוריי ומחיינו בעבר ושיתפה פעולה במסירות ואהבה רבה. שאלה המון שאלות מסקרנות ומעניינות בנושא. שמחתי להשתתף בתוכנית, זה העשיר את הידע והחיים שלנו הסבתות והסבים בעברנו הרחוק. לא אשכח כאשר דורון היתה בת חמש היא שאלה אותי: "סבתא כשהיית קטנה היו לכם דינוזאורים?"

תודה לצוות הפרויקט שהחזיר אותי לימי התמימות.