מאגר סיפורי מורשת

שמי דיאנה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, טינטין פיצ'חדזה. יחד אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתא ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבתא שלי, פיצ'חדזה טינטין, נולדה ב-1 באוגוסט 1956 בעיר כוטאיסי, גאורגיה. היא נולדה בבית, כפי שהיה מקובל אז. מכיוון שאביה הלך לקבל את תעודת הלידה שלה רק בנובמבר, רשמו בתעודת הלידה ובכל המסמכים שהיא נולדה ב-5 בנובמבר 1956, וכך זה נשאר עד היום. סבתא היא הבת הבכורה במשפחתה. יש לה אח שנולד ב-1969 ואחות שנולדה ב-1971. יש ביניהם פער גדול בשנים, כי סבתא רבתא לא הצליחה להיכנס להריון במשך שנים רבות.

סבתא גדלה במשפחה במצב סוציואקונומי מאוד נמוך. לא היה להם כסף לצעצועים ומשחקים, לכן בילדותה שיחקו הילדים במשחקים פשוטים וזולים, כמו ציור עם גיר, קפיצות בחבל ודפי צביעה. בנוסף, סבתא אהבה לסרוג ולתפור, והיא תפרה לעצמה חצאית ושמלה. לאחר שנולדו אחיה, היא עזרה המון להוריה לגדל אותם, וכבר בגיל 16 הייתה עצמאית לחלוטין, מכינה אוכל וכביסה.

התחביב העיקרי של סבתא היה נגינה בפסנתר. במקביל ללימודי בית הספר היסודי, היא למדה עשר שנים נגינה בפסנתר בבית ספר מוזיקלי. סבתא מאוד הצליחה בלימודים ושימשה ביכולותיה המוזיקליות בעתיד.

כפי שהיה מקובל בגאורגיה באותה תקופה, הוריה ובני משפחתה הכירו לה את בן זוגה וחיתנו אותה בגיל 17. את הילד הראשון שלה ילדה כבר בגיל 18, אך הוא נפטר מיד לאחר הלידה. בגיל 19 ילדה את אמי. לאחר החתונה סבתא התגוררה עם בעלה והוריו. בעלה, כמו הרבה גברים בגאורגיה אז, לא איפשר לה ללמוד ולהתקדם בחיים. תפקידה היה לטפל בבית, בבעלה ובילדים. כשאמי הייתה בת 4, סבתא לקחה אותה וברחה להוריה שעזבו את גאורגיה ועברו לאוקראינה בגלל העבודה של הוריה. כל חייה סבתא הייתה גרושה ולא התחתנה שוב, משתי סיבות: ההורים לא נתנו לה כי בגאורגיה זה לא היה נהוג, והיו לה חששות רבות שבעלה השני לא יתייחס טוב לבתה מנישואים קודמים.

באוקראינה, עקב כך שלא הייתה לה השכלה מקצועית מלבד בית ספר מוזיקלי, סבתא עבדה שנים כמפעילה למוזיקה בגן ילדים. תוך כדי שהיא למדה ולאחר סיום לימודיה הוסיפה עוד משרה כגננת עקב מצוקה כלכלית. לאחר מכן סיימה גם לימודים לתפקיד מיילדת, אך לא עבדה זמן רב בתפקיד זה עקב העלייה לארץ. בארץ לא הכירו בתעודות שלה ובגלל המצוקה הכלכלית היא לא יכלה להרשות לעצמה ללמוד לשם הכרה בתעודות. לכן, כל השנים מאז עלייתה ארצה בשנת 1994 ועד לפרישתה לפנסיה, עבדה כמטפלת סיעודית בבית אבות. לפני שנתיים וחצי פרשה לפנסיה, והיום כמו תמיד היא עוזרת לנו.

המסר לדור הצעיר מסבתא טינה

"להעריך כל דבר שיש לכם ולהגיד תודה על מה שההורים יכולים ונותנים. זה לא מובן מאליו. בתקופת ילדותי דבר הכי קטן כמו סוכריה היה כבר משמח."

הזוית האישית

דיאנה הנכדה המתעדת: היה לי ממש מרתק לגלות דברים חדשים על סבתא שלי. אני שמחה שתיעדנו את סיפורה במאגר המורשת.