מאגר סיפורי מורשת

שמי לילי גרינבלט, נולדתי בשנת 1951 בשם הנעורים לוי. אבי, וולטר לוי, נולד בגרמניה. אמי, רוזה לוי (שם נעורים: Staworowska), נולדה בפולין.

אמי הגיעה לשוודיה ב-1945 לאחר שיחרורה מאושוויץ. היא הגיעה "באוטובוסים הלבנים" של הצלב האדום השוודי שאירגן הדיפלומט השוודי פולקה ברנדוט. אבי היה במחנה הריכוז בוכנוולד במשך חודשיים. לאחר מכן שוחרר וברח להולנד. שם קיבל תעודות חדשות וחי במשך כל המלחמה בשם הולנדי בדוי (שם לא יהודי). הוא עבד והתגורר אצל איכר הולנדי במשך שמונה שנים.

כמה שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הוא נסע לשוודיה בעקבות ידיעה שמישהו ממשפחתו שרד ונמצא שם. הוא לא מצא קרובי משפחה, אבל מצא את אשתו לעתיד – את אמי.

אני נולדתי ב-1951 בשוודיה, ואחי ג'וני שנה לאחר מכן. כשהייתי בת 11 נסענו כל המשפחה לביקור בארץ ישראל. בילינו שם כמה שבועות נהדרים יחד עם אחת האחיות של אבי שברחו לפלסטינה לפניי פרוץ המלחמה. הם התגוררו בקיבוץ שדה נחמיה בצפון. קרובי משפחה היה משהו שלא הכרתי לפני כן, לכן נהניתי מאוד להיות חלק ממשפחה מורחבת.

הביקור בארץ עשה עליי רושם אדיר ובסיום לימודיי בגיל 21 ארזתי מזוודה והחלטתי לעלות ארצה. הוריי חששו מצד אחד, אבל ידעו כי הדודים שלי בקיבוץ שדה נחמיה, רחל ואורי הוימן, יקבלו אותי בברכה ויהיו כמו הורים עבורי, וכך באמת היה.

מהיום הראשון בישראל התאהבתי בארץ השמשית, והרגשתי מיד בבית ומחוברת לעם ישראל. הוריי גם תכננו לעלות ארצה לאחר פרישתו של אבי מעבודתו. לצערי הוא חלה, ולכן הם לא יכלו לממש את התוכנית. למרות המרחק הגיאוגרפי, הקשר היה חם וחזק עם ביקורים הדדיים לעיתים קרובות.

חשוב לי מאוד להמשיך את השושלת יחד עם בעלי, ילדיי ונכדיי במדינת ישראל לזכר משפחתי הענפה שעץ השושלת שלה נקטע במלחמת העולם השנייה.

הזוית האישית

מיא: הייתה לנו חוויה משותפת מדהימה. למדתי על השורשים העמוקים של לילי ועל חשיבות הזהות שלה. היא לא וויתרה ועלתה לבד לארץ רק כדי לממש את היהדות והציונות שבה. למדנו הרבה האחת מהשניה.