מאגר סיפורי מורשת

במצרים

נולדתי במצרים בשנת 1955, גרנו בשכונה מצרית בקהיר בבניין עם שכנים ערבים.

בשנת 1956 לאחר מלחמת קדש, ההמון הערבי בשכונה רצו לעשות בנו שפטים (ליהודים),

אולם השכנים שלנו (ערבים גם כן)  הבריחו אותנו אל מחוץ לעיר, לאלכסנדריה ומאחר ולמשפחה

שלי היתה אזרחות איטלקית, הצלחנו להימלט לאיטליה.

ממצרים לאיטליה

הגענו לאיטליה והתמקמנו בשכונה עם הרבה יהודים בעיר ליבורנו. היה לנו טוב שם אולם, אמי

התעקשה לעלות לארץ ישראל ובמשך יותר משנה, לא הפסיקה להציק לאבי בנושא ולאחר

שנה וקצת, אבי נעתר לבקשתה ומצאנו את את עצמנו על האנייה  "שלום" בדרכינו לישראל.

הגענו לישראל ב 2 למאי 1958 ומיד העבירו אותנו לדירה בבאר שבע.

 החיים בארץ ישראל

אימי עבדה כסייעת בגן ילדים של העיריה והדבר המעניין, שבשנתה האחרונה לפני פרישה לגימלאות, היא סגרה מעגל עם גננת שהיתה חניכה שלה בגן.

אבי עבד כשרת בבית ספר, אחותי הגדולה עבדה כמורה ממלאת מקום בבית ספר יסודי ואחותי

הצעירה הייתה מטפלת תינוקות ומאוחר יותר אחות במחלקת ילדים בבית החולים "סורוקה".

ואני ביליתי את שנותי בבאר שבע עד לגיוסי לצבא.

בבאר שבע

בבאר שבע עסקתי בעיקר בספורט, שיחקתי בעיקר בכדורגל, כדורסל וטניס. בכדורסל הייתי בנבחרת הפועל באר שבע בליגה המקומית, תוך כדי עזרתי למזכיר "הנוער העובד והלומד" לגייס ילדים עובדים שלא רצו ללמוד ולהביאם למסגרת חינוכית.

הכרות ונישואים – רפיח, כפר עזה, בת ים וראשון לציון.

לאחר שחרורי מהצבא עבדתי בשירות מדינה שם פגשתי את אשתי רונית, בתמונה המצורפת זו תמונה שצולמה בקיבוץ כפר עזה בחצר של הסבתא והסבא של הקיבוץ, הסבתא של הקיבוץ היתה אחותו של אבי אשתי (דודתה), שהתמונה צולמה הייתי בשירות מילואים ברפיח ואשתי אספה אותי מהמחנה והביאה אותי לקיבוץ ושם בשרנו לדודים שלה על חתונתנו. לימים נישאנו ועברנו להתגורר בבת ים שם נולדו לנו עומר (אבא שלך) ועדי, הקמתי חברה לשילוח בין לאומי, חברה משפחתית שבה אנו עובדים עומר עדי ואני שנים ספורות אחרי, עברנו לראשל"צ שם אנו חיים עד היום.

הזוית האישית

ליהיא: אני מאוד נהנתי מהמפגשים עם סבא. למדתי המון על השורשים והעבר זה מאוד קירב בנינו. זמן איכות אחד על אחד.