מאגר סיפורי מורשת

שמי שלי טל, השנה השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת עבודת השורשים בבית ספרי. בחרתי לשתף את סבא שלי בנימין נחמני וממנו לשמוע את סיפורו ואת קורותיו.

 סבא בנימין מספר

שמי בנימין נחמני נולדתי וגדלתי בעיר ירושלים בקריית יובל נולדתי בשנת 1957בתאריך 3 לפברואר.

יש לי שלושה אחים ואחות קוראים להם: דניאל הוא הבכור, אני ומנחם אחים תאומים ויש את אחותי הקטנה רחלי. אני מחובר לכולם כל אחד לחוד ובפרט המשפחה שלי מאוד מלוכדת ואנחנו בתקשורת הדוקה.

ההורים שלי

ההורים שלי הם אסתר ושמעון נחמני, אבא נולד במרוקו ואימא נולדה באינדונזיה. הסבא והסבתא שלי הם מנחם ורחל משמור, סבא מנחם נולד בארץ וסבתא נולדה בעדן (תימן). סבי היה סוחר בגומי ונדד בעולם ופגש את סבתא בעיר עדן שבתימן. הם התחתנו ועברו לאינדונזיה, שם נולדה אמי, אסתר.

לאחר שנים פרצה מלחמת העולם השנייה, היפניים פלשו לאינדונזיה ואז עזבה המשפחה את אינדונזיה ועלתה לארץ ישראל. בשנות החמישים כשהגיעו לארץ ישראל הם הועברו למחנות עולים שנקראות מעברות.

באותה תקופה אבי עלה לישראל ממרוקו והגיע לאותה מעבורה ששם אמי הייתה שם הם הכירו והתחתנו ונולדו להם ארבע ילדים: דניאל אני מנחם ורחלי.

ילדותי

בזמני לא היה את כל האינטרנט, מחשבים וטלפונים. אנחנו בעיקר שיחקנו בחוץ, במחניים, כדורגל, כיבוש דגלים, בנינו מריצות ועגלות בעצמינו, בנינו לבד, משהו שדומה לקורקינט של היום.

למדתי בבית ספר גרשון אגרון והיה לי חבר ששמו אורי, שהיה איתי יחד שנים רבות. היינו יחד בגן הילדים, אחר כך בבית הספר ואפילו  במילואים בצבא – חברות רבת שנים, עד היום הוא חבר ממש טוב שלי, אנחנו כמו אחים עד היום.

למדנו בבית הספר הרבה דברים, מקצועות שונים, הרוב היו כמו היום. אני זוכר שהייתי ממש מוכשר בציור. בבית הספר אהבו את הציורים שלי, אז ביקשו ממני בחג שבועות לצייר את 12 שבטי ישראל ולאחר מכן תלו את הציורים שלי ברחבי בית הספר.

אני זוכר את המורה לנגרות, הוא אהב אותי ואת איך שביצעתי את העבודות שהוא נתן ואהבתי את השיעור הזה מאוד.

שירות צבאי

בצבא שרתי שלוש שנים בשארם-א-שייח' שבסיני. התפקיד שלי היה לטפל ברכבים צבאיים. המקום היה פעם בשליטת מדינת ישראל, אבל עשינו לאחר הסכם השלום עם מצרים אז השטח חזר למצרים.

המחנה שלי היה מאוד קרוב לחוף הים והינו דגים דגים ואוכלים אותם בערב סביב האש זה היה מקום יפה.

התעסוקה שלי

המקצוע שלי נהג כלי רכב כבדים. כבר הרבה שנים אני נהג של משאיות כבדות וגם של מונית שזה העיסוק שלי היום.

ההיכרות בני לבין אשתי

אימא של סבא שלי התקשרה למישהו שהיא הכירה וסבתא שלי שגרה אצלו ענתה לטלפון והתפתח ביניהן ויכוח והשיחה נותקה ואז אימא של סבא שלי סיפרה לסבא שלי שמישהי דיברה אליה לא יפה ולכן סבא התקשר שוב לאותו מספר כדי לבדוק למה דיברו לאימא שלי לא יפה והשיחה התגלגלה לזה שהתקשרתי אליה ואחר כך נפגשו והתחלנו לדבר והתאהבנו – נפגשנו עוד כמה פעמיים והתחתנו.

יש כמה אירועים מיוחדים עבורי

הלידה של הבת הראשונה שלי: לילך – לקחנו את אשתי במשאית והיו לה צירים חזקים, כשהגענו לבית החולים, היא ישר הלכה לחדר לידה ושם בתי נולדה.

הלידה של הנכדה שלי: שלי – היינו בבית שלנו ולפתע ירדו לבתי המים, היא נאלצה ללבוש את מכנסים שלי ונסענו מייד לבית החולים לחדר הלידה.

האירוע שזכור לי טוב היה שכשהייתי בן 50, עשו לי מסיבה גדולה מאוד בבית והביאו רקדנית בטן. כל החברים והמשפחה חיכו לי בבית והפתיעו אותי.

התחביבים שלי

אני אוהב להאזין למוזיקה, לבנות כל מיני דברים,לתקן דברים כמו שולחנות, כיסאות ועוד. חלמתי להיות מורה לנגרות, אבל זה לא קרה. האהבה לנגרות היא כנראה מהשפעתו של המורה שלי  לנגרות בבית הספר, המקצוע שמאוד אהבתי. בתקופת הקורונה כל המוניות היו מושבתות ואני ניצלתי את הזמן הזה לשפץ את כל הבית ולשפר דברים, מה שאני אוהב לעשות

הזוית האישית

שלי טל: השנה השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת עבודת השורשים בבית ספרי ותעדתי את סיפורו של סבי בנימין נחמני.

סבא בנימין: הלידה של הנכדה שלי, שלי, זה אירוע חשוב שאני תמיד זוכר. היינו בבית שלנו ולפתע ירדו לבתי המים, היא נאלצה ללבוש את מכנסים שלי ונסענו מייד לבית החולים לחדר הלידה.