מאגר סיפורי מורשת

אנחנו יעל ומעיין, משתתפות השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתנו, נורית. יחד אנו מתעדות את סיפור מחייה של סבתי ומנציחות אותו במאגר המורשת.

סיפורנו מתחיל במושב בני דרור. לסבתא נורית ומשפחתה היה כלב בשם טאיפי, שהיה רועה גרמני. טאיפי חונך בתל אביב אצל דוד של סבתא נורית, והוא גדל בבית של אנשים שהגיעו מגרמניה ודיברו גרמנית. הוא חונך והבין את השפה הגרמנית והיה כלב מאוד חכם. למשל, כשטאיפי היה צריך לעשות את צרכיו, הוא קפץ מהקומה השנייה רק בשביל לא ללכלך.

כשהדוד, הבעלים של טאיפי, נפטר, טאיפי עבר למשפחתה של סבתא נורית במושב בני דרור. סבתא נורית סיפרה שטאיפי הלך כל בוקר לצרכנייה להביא את העיתון לבד, ושם שמו לו בפה את העיתון שהביא הביתה. כשהיה חסר משהו, אימא של סבתא נורית שמה סל בפה של טאיפי יחד עם רשימת המצרכים. בצרכנייה מלאו את הסל, וטאיפי לא נגע במצרכים, אפילו אם זה היה נקניק או גבינה! בין סבתא נורית וטאיפי הייתה אהבה גדולה. טאיפי שמר על סבתא נורית, והוריה כל כך סמכו עליו עד שהשאירו את טאיפי כבייביסיטר אישי של סבתא נורית.

על פי התמונות ניתן לראות את הדאגה, הביטחון, העזרה, הרוגע, האהבה והקשר החזק שטאיפי נתן לסבתא נורית ולמשפחתה.

הזוית האישית

סבתא נורית: אהבתי מאוד להיפגש עם יעל ומעיין, בבית הספר ובבית. ראיתי ילדות סקרניות, מנומסות, מתעניינות וסבלניות לדור המבוגר. שמחתי לראות את הקשר ביניהן לבין חבריהן לכיתה, ויחסן למורה. ילדות ששולטות במדיה ובטכנולוגיה, ואני מקווה שגם ימצאו זמן ללמד אותי.

יעל ומעיין הנכדות המתעדות: לנו היה חווייתי לעבוד עם סבתא נורית. למדנו הרבה מסבתא נורית והסיפורים שלה מעשירים, מעניינים ומרתקים. למדנו את המושג מדיה, ולמדנו איך חיו במושב לפני שבעים שנה ועל המשחקים והתנאים שהיו. תודה רבה לסבתא שלימדה אותנו ופינתה את זמנה עבורנו, ונקווה שנלמד עוד הרבה ממנה!