מאגר סיפורי מורשת

שמי אגם, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, פלורנס ברנס. יחד אנו מתעדות את סיפור חייה ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

ילדותה של סבתא פלורנס

סבתא שלי, פלורנס ברנס (צרפתי), נולדה בשנת 1953 במרוקו, בעיר קזבלנקה. היא עלתה עם משפחתה לישראל בגיל 9 בשנת 1962. לסבא רבא שלי קראו אמיל חביב צרפתי. אנשי הסוכנות היהודית רשמו לו בתעודת זהות רק ״חביב צרפתי״ כי התחבב עליהם ונשמע יהודי. סבא רבא שלי אמיל היה פעיל עלייה, מגויס מטעם הסוכנות היהודית. הוא דאג להנפיק דרכונים ליהודים ולבריח אותם בלילה בספינה מהחוף, מחוץ למרוקו כדי שיעלו לארץ ישראל.

סבא רבא שלי אמיל היה איש עשיר. הוא היה בעל בית קפה ובעלים של שתי מוניות. הייתה לו מונית קטנה שנקראה "פטי טקסי" ומונית גדולה שנקראה "גרנד טקסי". בשל מעמדו היה לו קשר עם הממשל והקומיסר הראשי במרוקו והוא דאג שכל יהודי שרוצה לצאת ממרוקו ולהעלות לארץ ישראל, יהיה לו דרכון וגם דרך לצאת בהיחבא, כי היה איסור לצאת ממרוקו.

סבתא פלורנס בילדותה עם סבא רבא אמיל

בשנת 1962, יום אחד, הודיעו לאמיל שבעקבות הפעילות הציונית שלו, הוא מואשם כפעיל עלייה יהודי ועלולים להכניס אותו לכלא. מיד סבתא שלי ומשפחתה ארזו מזוודות ואורגנה להם בריחה מהירה באמצעות ספינה לצרפת. בצרפת הם הגיעו לתחנת מעבר בעיר מרסיי, ולמתחם המיועד לשהייה של יהודים. אחרי מספר ימים הם עלו לספינה והגיעו לעיר חיפה בחודש פברואר. היה חורף קר וגשום, כולם הועמסו עם המזוודות על משאית למגדל העמק ואמרו להם שזה הכי קרוב לסבתא (אימא של אבא אמיל), שגרה בחיפה, בכיכר פריז.

הם הגיעו בלילה לדירה קטנה עם מיטות מברזל, שמיכות קנבס, פתיליה ומעט מצרכים בסיסיים. בבוקר הם התעוררו מסביב לפחונים והכל היה אדמה ובוץ. היה המון בכי, אימא של סבתא שלי יצאה עם נעלי עקב, שקעה בבוץ וחזרה הביתה בלי נעליים. הם הגיעו ארצה חמישה אחים ואחיות. השגרה היומית שלהם כללה הליכה לבית הספר ליום לימודים ארוך עד 5 בערב וארוחה בחדר האוכל. בערב הגיעה מתנדבת מבית שערים שלימדה עברית קרוא וכתוב את ההורים.

הייתה מכולת קטנה של רנטה הרומניה, היא מכרה לחם אחיד. יום אחד סבתא שלי ביקשה "חצי לחם כחול", כשהיא התכוונה "שחור". רנטה צעקה עליה כי היא טעתה. כשהם ברחו ממרוקו לפני העלייה לארץ, אימא של סבתא שלי דאגה לתפור בתוך הבטנה של החליפות של אמיל שטרות של כסף. הכסף שימש את אמיל כדי לקנות פחון ומקרר ולפתוח חנות קצביה, וזה עזר להם לשרוד.

לאחר חמש שנים, בשנת 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. אימא של סבתא שלי לקחה את אחותה הקטנה בת החודשיים וישנה במקלט ציבורי במשך שלושה שבועות. היא פחדה לצאת, כי באחד הימים ראו מטוס מסוריה ובזנב שלו היה אש בוערת. כאשר ראו זאת, סבתא שלי הייתה בדרך מהבית למקלט להביא חלב לתינוקת. בעקבות החשש, אימא שלה לא רצתה לחזור לבית עד סוף המלחמה.

הזוית האישית

אגם הנכדה המתעדת: אהבתי את הסיפור של סבתא פלורנס, נהניתי מהמפגשים עם סבא וסבתא.