מאגר סיפורי מורשת

חלומות/ מילים: רחל שפירא

חלומות של אתמול

הם שלהבות נרעדות

לא יכול כל החושך

לכבות.

שמי שריק שטאובר, נולדתי בשנת 1960 להורים ניצולי שואה. החום והאהבה המופגנים הגיעו בעיקר מאבי. אני בת שלישית והכי קטנה.

אבי מרים את שני אחיי על הידיים ואותי על הכתפיים

בתור ילדה קטנה הכרתי את המשפחות בשכונה וברבות, בעיקר בענפות, קינאתי. במשחק עם הילדים שהגיעו מרחבי העולם שמעתי ביטויים שאצלנו בבית כמעט או בכלל לא התקיימו וזה העציב אותי. סבא וסבתא לא היו לנו, אם רציתי ללכת קצת לבית אחר ולהרגיש מפונקת כמו חבריי, לא היה לי לאן.

לאבא שלי הייתה אחות נהדרת שגרה בחדרה, וזה היה רחוק בכדי להגיע עם הווספה של אבא. לאמי היו קרובים רחוקים בחיפה וגם אותם ראינו לעתים רחוקות. לאבי היו עוד ארבעה אחים אבל כולם התגוררו בארצות הברית הרחוקה. וכך קרה שהדודים והדודות היו החברים של הוריי.

מאלבום התמונות

מתוך החסך הזה, שאפתי וחלמתי למשפחה גדולה משלי. חלמתי להיות אימא, חלמתי להיות סבתא חמה ומחבקת. עברו השנים, והחלומות היו תמיד אצלי. כשהתחתנתי, מכל מיני סיבות, בעיקר רפואיות, הצלחתי להביא רק שני ילדים לעולם. החלום למשפחה גדולה קצת התכווץ, אבל נשאר באותה מגירה, מחכה להתגשמותו.

עברו השנים, וכדי להיות עם ילדים, שהם אהבתי הגדולה, פתחתי צהרון ואחר כך גני ילדים ויצרתי לעצמי "משפחה" ענקית. הילדים התחתנו ומילאו אותי בהגשמת חלום במלואו כאשר הביאו לעולם ארבעה נכדים.

נכדיי

ארבעת הנכדים מילאו את כולי באושר, הגשימו לי את החלום והקשר רק הולך ומתחזק. הנכדים שלי הם המגן והחרב שלי, הם הרעב והשובע, הם המחמיאים האישיים שלי, תמיד מדויקים לי, אף פעם לא די לי מהם. הם ממלאים אותי בגאווה, לעולם אינם מאכזבים.

טליה, שבעבורה נכתב הסיפור הזה, נולדה לידיים שלי וראו בתמונה מדוע קראתי לה מרשמלו קטנה שלי. שמה של טליה נבחר על ידי, וכך גם שמה השני, ויטה, על שם אמי זכרונה לברכה. טליה תזזיתית ובעלת מזג מאד דומה לשלי, רקדנית מעולה, חברה נהדרת ותלמידה טובה. טליה ואני משוחחות הרבה, משתטות המון, פותחות הכל בלי היסוס.

טליה ואני

כשחלומי התגשם, אני פשוט רק נהנית.

הזוית האישית

סבתא שריק: נהניתי מאוד מפעילויות התכנית, אני שמחה שסיפורי מתועד במאגר המורשת של התכנית.