מאגר סיפורי מורשת

אנחנו, דורינה ואברהם ליבוביץ נולדנו בשנת 1946 בברית המועצות בעיר קישינב. השם דורינה זה על שם סבתא דבורה, ההורים רצו לתת שם עכשווי ושינו אותו לדורינה. אברהם על שם סבי אברהם.

מלחמת העולם השנייה נגד הגרמנים הייתה אכזרית ונמשכה חמש שנים ולא הייתה משפחה שמישהו מקרוביה לא נפל. סה"כ נפלו רק בברית המועצות 27 מיליון איש. ההורים שלי ושל דורינה נלחמו בחזית וקיבלו גם מדליות ואחד הדודים שלי היה גשש-קצין מודיעין. הוא היה עובר את החזית ותופס חייל גרמני ומביא אותו לחקירה ומקבל ממנו פרטים מודיעיניים וכך ידעו איפה צריך לתקוף את הצבא הגרמני.

בילדותנו גרנו בדירה קטנה של שני חדרים בה גרה כל המשפחה שכללה חמש נפשות. היינו נמצאים בעיקר בחצרות ובכל חצר כעשר דירות, היו שירותים בחוץ והם היו משותפים לכל הדיירים. בבית לא הייתה מקלחת והיו הולכים לבית מרחץ פעם בשבוע. לכל הדיירים היה מחסן ושם שמרו חומר הסקה לחימום בחורף וגם כל מיני קופסאות שימורים. בילדות היינו צנועים ומאושרים מבחינה חברתית עוד לא היו אז טלוויזיות ומחשבים לכן בילינו הרבה זמן עם חברים, שיחקנו והשתתפנו בחוגים וטיולים.

בלימודים בבית הספר הייתה תלבושת אחידה. היו לנו מורים טובים והיה סדר ומשמעת. נתנו כבוד למורים ולמדנו טוב. בסיום בית הספר אני קיבלתי מדליה כתלמיד מצטיין.

לאחר סיום בית הספר הלכנו לאוניברסיטה ללמוד הנדסת בניין, שם הכרתי את סבתא דורינה. בזמן הלימודים באוניברסיטה היו שולחים אותנו בקיץ להשתלמות בערים אחרות כך נסענו לקייב והיה מאוד מעניין וגם הבילויים היו כיפיים, על שפת נהר הדנובה. לפני קבלת הדיפלומה נשלחתי להשתלמות לעיר טוליאטי שבמזרח המדינה על נהר הוולגה. שם היה מפעל המכוניות הגדול במדינה. הייתי שם בחורף והטמפרטורה הייתה בסביבות מינוס 40 מעלות. בתקופה זו למדתי לעשות סקי.

העלייה לישראל מרוסיה

אחרי האוניברסיטה שירתי בצבא הרוסי. בגיל 25 התחתנתי עם סבתא וגרנו עם ההורים של סבתא. נולדו לנו שני ילדים. אחרי שש שנים החלטנו לעלות לארץ ישראל עם ההורים של סבתא.

עלינו לארץ ישראל בשנת 1977. בתחילה היינו באולפן לאקדמאים במשך שמונה חודשים שם למדנו עברית. נפגשנו עם משפחה שלא הכרנו קודם שכבר הייתה בארץ ועזרה לנו גם כן להיקלט בישראל. אחרי האולפן התקבלנו לעבודה והתחלנו חיים חדשים ואני יכול לסכם שהקליטה הייתה מוצלחת.

בצבא בישראל שירתי ביחידת בינויי בחיל האוויר. השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה, בשנת 1982, שירתי בבסיס בלבנון כתצפיתן.

 סבא בתקופת השירות הצבאי

עבודה – משרד להנדסה ואדריכלות

אחרי כמה שנים פתחתי משרד להנדסה ואדריכלות. המומחיות של המשרד הייתה תיעוש הבנייה. המשרד כתב ופרסם ארבע ספרים בהזמנת משרד השיכון. למשרד יש גם פטנט לבניית קירות מחומרי אלומיניום וטרומים. בין השנים 2012-2017 המשרד שלי תכנן שני מפעלים באנגולה וקונגו ליצור בתים בשיטת בנייה קלה ומתועשת. התפוקה של המפעל הייתה של שתי יחידות דיור ביום. סה"כ בנינו 800 יחידות דיור, מבנים ציבוריים, כיתות לימוד, מרפאות ועוד.  בשלושים שנה האחרונות פתחתי חברה לעבודות קבלניותת ובניתי גני ילדים בתי ספר ובתי כנסת.

חפץ עובר במשפחתנו

יש חפץ העובר במשפחה מדור לדור, כשאבא שלי התחתן הוא קיבל שעון כיס מזהב עם שרשרת. הוא קיבל את שעון הכיס מזהב מאח של אימא. אחר כך השעון עבר אליי וממני לבן שלי והלאה. ישבמשפחתנו עוד כמה דברים יקרי ערך, שעברו אליי מאבי ומאמי.

הזוית האישית

תמר הנכדה: היה לי מאוד כיף שסבא בא לבית הספר להיות איתי בתוכנית הקשר הרב דורי.

סבא אבי: נהנתי להגיע לבית הספר ולראות את נכדתי ולספר לה את סיפור חיי.