מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ענת, סבתא של שירה. נולדתי בירושלים. ההורים שלי עלו לארץ מארצות שונות. אימא שלי עלתה מאיטליה ואבא שלי עלה מרוסיה. אימא שלי רצתה לקרוא לי אנה על שם דודתה האהובה, אבל אבא שלי לא הסכים לשם לועזי ובחר בשם בעל צליל דומה – ענת.

גדלתי בירושלים ולמדתי בגימנסיה רחביה. הלימודים היו משעממים עבורי. המורה אמרה להורים שלי: "הילדה לא נמצאת בכיתה גם כשהיא בשיעורים." ובאמת, למרות שישבתי בכיתה, מחשבותיי נדדו לציפורים שבחוץ ולחתולים ברחוב.

אחרי בית הספר אהבתי לקרוא סיפורים, כמו אלו על המומינים ועל טרזן. קינאתי בטרזן על כך שהוא חי בטבע וקופץ מעץ לעץ כמו קוף. אספתי מפיות, עטיפות מסטיקים, תוויות בגדים ופיסות צמר צבעוניות מבגדים. היו כמה בגדים שחוררתי למען האוסף.

כשהייתי בת יחידה היו לזה יתרונות וחסרונות. היו לי הרבה חברים, וכשהייתי לבד שיחקתי עם הבובות, וכשגדלתי קצת שיחקתי גם עם בעלי החיים. כשהייתי בת חמש עברנו לגור במקום מיוחד שנקרא מעונות עובדים ב' – מין קיבוץ באמצע ירושלים. היו לנו בתים קטנים עם גינות קטנות, גם לדירות בקומה התחתונה וגם לאלו שבקומה העליונה.

אימא שלי הסכימה שאביא ארנבת וקראתי לה חגית. כשהבאנו אותה, שחררתי אותה בבית והיא עשתה קקי בכל הבית. אימא שלי צעקה שנחזיר אותה ולא הסכימה להביא עוד בעלי חיים. אבל כשהייתי בכיתה ה' אני ואבא שלי הצלחנו לשכנע את אימא שלי להביא כלב. בדיוק נולד בגן החיות גור כלבים וקיבלנו אותו ממנהל גן החיות, פרופ' אהרון שולוב. קראתי לו זאביק כי הוא נראה כמו זאב.

השכנים צעקו שנסלק את הכלב כי אסור היה לגדל כלבים במעונות עובדים. קרוב אלינו גרה שכנה שבעלה היה חולה מאוד והיא ביקשה שנסלק את הכלב כי הוא מפריע לבעלה לישון. בסופו של דבר, ההורים שלי החליטו להחזיר את הכלב לגן החיות. חגגנו את יום ההולדת האחד-עשר שלי בגן החיות עם זאביק, וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.

פרופ' שולוב הביא הביתה שלושה גורי נמרים שאימם לא טיפלה בהם וביקש ממני לעזור לו בהאכלה. הייתי נותנת להם בקבוק חלב כמו לתינוק. טיפלתי גם בקוף שימפנזה. הקופה הייתה גורה קטנה ומנהל גן החיות הביא אותה לבית שלו. לפעמים הוא ביקש ממני לעשות בייביסיטר לקופה כשהוא ואשתו יצאו מהבית. הקופה שכבה בעריסה של תינוק ונתתי לה לשתות מבקבוק והחזקתי אותה על הידיים כמו תינוק.

לאחר שהתחתנתי עם סבא אריה, הבאנו הביתה כלב שקראנו לו יַפְיַפ. גרנו בבאר שבע, שם הייתי בהיריון עם צח אבא שלך, וסבא אריה היה קצין במודיעין בפיקוד דרום. לא היו לי שם חברות ועדיין לא הכרתי את השכנים, אבל היה לי כלב וגם אוגרת בשם בּוּזָ'ה.

ביום כיפור תשל"ד (1973) פרצה מלחמת יום כיפור. סבא אריה התקשר לבסיס ואמרו לו שפרצה מלחמה. הוא נסע לקו החזית בסיני ואני נשארתי בבית של ההורים שלי עם הכלב יפיפ והאוגרת, בהיריון בחודש התשיעי. השכנים ראו שנשארתי עם הכלב ואמרו שזה לא בסדר ושאני חייבת לסלק את הכלב. לא הסכמתי להיפרד מהכלב שלי.

יום אחד ראיתי ברחוב כלבה שחורה דומה ליפיפ. הבאתי אותה הביתה אבל אימא שלי לא הסכימה להכניס אותה. קראתי לה יפיפית, נתתי לה מים ואוכל והיא נשארה בחוץ ליד הדלת. אחרי כמה ימים, השכנים התעקשו שאנחנו חייבים לסלק גם את הכלבה הזאת. הבאנו את הכלבה לשומר של המעבדה לאנטומולוגיה בטרה סנטה, והוא אימץ אותה.

בינתיים, אימא שלי לא הסכימה להשאיר את האוגרת בבית כי היא עשתה חורים בארונות. הבאנו אותה למעבדה בטרה סנטה, אך היא ברחה מהכלוב שלה.

כשצח נולד, סבא לא היה בלידה ובכלל לא היה בירושלים כי הוא היה בחזית. המזכירה של המעבדה אמרה לרדיו שיודיעו לאריה: "מזל טוב, נולד לך בן!" וכך הוא ידע שיש לו בן. אריה הצליח להגיע לברית של צח בטיסה מרפידים. הוא לא הכיר את צח עד גיל שמונה חודשים.

אחרי שהסתיימה מלחמת יום כיפור, אריה חזר בשלום והשתחרר מהצבא. עברנו לגור בבית שלנו בירושלים ושם גידלנו את צח ואת יפיפ יחד והם היו חברים טובים, כפי שניכר מהתמונה:

צח ויפיפ יחד באותו לול – החברים הכי טובים

מאז נולדו לנו עוד שלושה בנים, גידלנו את ארבעת הבנים שלנו וגם המון בעלי חיים – כלבים מסוגים שונים, גוזל עורב שהצלנו והחזקנו בחדר אמבטיה עד שלמד לעוף, נחשים, תוכים, חמורים, תרנגולות, טווסים ואפילו ג'וק ענק: תיקן לוחש שאז עוד היה מותר להחזיק בבית… וכל אחד מהבנים שלנו ומתשעת הנכדים אוהב בעלי חיים. וצח אבא שלך הביא לאחרונה כלב לביתכם בזכות ההתעקשות שלך, שירה.

סבתא ענת בילדותה 

שירה הנכדה וסבתא ענת

הזוית האישית

סבתא ענת: נהניתי מאוד מהמפגשים איתך. אנחנו אוהבות להיפגש ולשחק יחד, אבל זאת הייתה הזדמנות מיוחדת לספר לך כמה סיפורים שעוד לא סיפרתי וגם שמעתי ממך סיפורים מעניינים. תודה שהזמנת אותי להשתתף בפרויקט ותודה שהאזנת לסיפורים בעניין ובקשב.

שירה: היה כיף להיפגש ולמדתי דברים חדשים על סבתא שלי, והבנתי שצריך לאהוב חיות בשביל לגדל אותן.

ענת שפיצן תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: שלוש טבעות יהלום