מאגר סיפורי מורשת

שמי רג׳ין כהן, נולדתי בשנת 1939 בטולוז שבצרפת, הוריי נפטרו בגיל צעיר. אמא שלי נפטרה כשהייתי בת ארבע ואבא שלי נפטר מסרטן. קראו לאבא שלי רנה ולאמא שלי סימון, יש לי גם אחות שקוראים לה גו׳לייט. רב הזמן  גרתי עם סבתא שלי ובן הזוג שלה שאימץ אותי ואת אחותי, וכשהם נפטרו אני ואחותי נשלחנו לפנימייה וגדלנו לבד בלי משפחה או מישהו קרוב.

בילדותי גרתי בצרפת, למדתי בבית ספר שהיו בו גם בנים וגם בנות, שיחקנו כל מיני משחקים כמו קלאס וגומי. אני אהבתי מאוד לנגן בפסנתר ולצייר והייתה לי חברה בשם ניקול.

בגיל 18, אני ואחותי הלכנו לעבוד, היינו מנהלות משק בית והפסקנו כשנכנסה מלחמת העולם השנייה. היינו כל הזמן צריכות להתחבא מתחת לשולחנות בגלל הפצצות.

בגיל 19, הכרתי את בעלי דרך אחותי, קוראים לו משה כהן. משה, ממוצא מרוקאי ונולד בעיר פס שבמרוקו. הוא היה סוחר בצרפת ויש לו 12 אחים ואחיות.

עליתי לארץ באוגוסט בשנת 1983, גרתי באופקים בקראוונים לחודש. זו הייתה תקופה לא קלה מבחינת השינויים של השפה, התרבות ובכלל המעבר לישראל. כל העולים החדשים היו אתיופים, היה קשה להתרגל לארץ בעיקר בגלל הקושי בשפה והמאכלים. כשטעמתי פלאפל בפעם הראשונה חשבתי שזה אוכל לכלבים.

יש לי חמישה ילדים, שלוש בנות ושני בנים. ג׳קי, אוולין, רוג׳ה, ג׳ואל וסוניה. מאז שהם נולדו לא עבדתי, הייתי עקרת בית וטיפלתי בהם. יש לי 12 נכדים ואני אוהבת את כולם. אנחנו חוגגים יחדיו את כל החגים הישראליים.

בעלי נפטר כשהיה בן 62 בשנת 1995, ואז נשארתי לטפל בילדים לבדי. כל משפחתי נשארה בצרפת. עליתי לארץ רק עם ילדיי ובעלי.

יש חפץ – מכונית שקיבלתי מסבתא שלי שעבר מדור לדור עד אליי. זו מכונית מלפני 60 שנה. במכונית יש ארבע כוסות יוקרתיות ובקבוק עם שתייה חריפה, כשמרימים את הבקבוק מתחילה מנגינה נעימה של פעם.

היום אני קצת חולה. יש לי מטפלת שגרה איתי ומטפלת בי ובכל שבוע ילדיי ונכדיי באים לבקר אותי וזה גורם לי אושר גדול.

הזוית האישית

קורל: אני מאחלת לסבתא שלי בריאות ושתחיה עוד הרבה שנים ושיהיה לי כיף לגלות דברים חדשים עליה. סבתא: מאחלת לי בריאות והצלחה בלימודים.