זיכרונות מהמשטר הפשיסטי בבולגריה
מילדותי באותה תקופה נשארו זיכרונות המלחמה: הפגזות, שעות עוצר רבות, פריצת חיילים בחיפוש אחר פרטיזנים מסתתרים. ריכוז היהודים בבית הספר העברי.
יום אחד קיבלנו הודעה לקחת מזוודה ולהתייצב בבית הספר היהודי. אמי, אחי התינוק ואני הלכנו יחד עם כל יהודי פלובדיב ולא ידענו למה. כל הלילה עמדנו ללא אוכל או שתיה ללא כסא לשבת כשמסביב אנשים מבוהלים, לא מבינים מה קורה. אני זוכרת שכילדה קטנה ומבוהלת, שלא רואה מעל למותנים של אמא שלה לא הבנתי מה קורה.
בבוקר, באופן מפתיע, התקבלה הודעה מטעם ממשלת בולגריה שאנחנו יכולים ללכת הביתה והכל בסדר. מסתבר שסיבת האיסוף הייתה דרישה של היטלר לשלוח טרנספורט של כשלושת אלפים יהודים למחנות ריכוז. בגלל התערבות ראש ממשלת בולגריה, שנפגש עם משלחת יהודי בולגריה, הצליחו לדחות את הגזרה ולא לשלוח את היהודים למחנות השמדה.
במקומם נשלחו יהודי מקדוניה להשמדה ובינתיים יהודי פלובדיב ניצלו.
חזרנו הביתה ואבא שלי אמר משפט שנחרט היטב בזיכרוני: "בפעם הבאה כשיהיה איסוף למשלוח אני שוחט את כל המשפחה כדי לא להגיע למחנות השמדה" – זה היה מאד מאד מפחיד.
בתור ילדה לא ידעתי למה אבא רוצה לשחוט אותנו אבל מאוחר יותר הבנתי שהוא התכוון רק לטובה. כל יהודי בולגריה חיכו להחלטות משלוח היהודים להשמדה אך למזלנו הרוסים נכנסו לבולגריה ובזה הצילו אותנו מהשמדה בטוחה. כעבור שלוש שנים בדצמבר 1948 עלינו ארצה ופה מתחיל סיפור חדש של העלייה.
קישור לסרטון ביוטיוב שהכינו ילדיה של אתי גבאי ליום הולדתה השבעים.
הזוית האישית
אתי גבאי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בשנת 2014. אתי הייתה פעילה מתנדבת בעמותת "ידיד לחינוך". ביולי, שנת 2017 נפטרה. יהי זכרה מבורך לעד!
מילון
עוצרוצר הוא הוראתו של גוף בעל סמכות על שטח מסוים אשר אוסרת על תנועת אנשים ברחובות. העוצר יכול לחול במשך שעות אחדות של היממה בלבד, או באופן רצוף.