מאגר סיפורי מורשת

שמי איתי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי משה (מוריס שטרית). יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבא נולד בשנת 1957 במושב רוויה. אמו ושלושת אחיו עלו ארצה ממרוקו בשנת 1954.

בבית דיברו מרוקאית ועברית וכך רכש סבא מהוריו, מהסבים והסבתות את השפה המרוקאית. סבא גדל במושב רוויה שבעמק המעיינות (אז עמק בית שאן) וכשהתחתן עבר למושב תל תאומים הסמוך. בילדותו היה סבא משה פעיל מאוד, אם בחקלאות, ברעיית כבשים ועוד. את שעות הפנאי העביר בבילויים עם חברים בסחנה, בהרקדות ובהכנת שיעורי בית. במקום שבו היום נמצאת המסעדה בצומת ביכורים הנקראת "קפה קפה" הייתה בעבר מחלבה, שעם הזמן הפכה לבית קולנוע מאולתר – שם צבר סבא הרבה חוויות טובות.

מימין: סבא משה כתינוק, משמאל: סבא משה בילדותו עם אחיו

הכבשים שמרו עליי

סבא מספר: "בילדותי רעינו כבשים ונפל בחלקי לרעות את הצאן של ההורים. אני זוכר שיום אחד יצאתי עם הכבשים שלנו לכיוון הגלבוע, מרחק גדול מהבית. התחיל לרדת גשם חזק מאוד, מבול ממש, והיה ממש קר. אימא והמשפחה מאוד חששו לשלומי. אבל אני שמתי לב שכאשר יורד גשם הכבשים מתקבצים כולם יחד כקבוצה, כך מצאתי את עצמי יחד איתם מסתתר מהגשם. נשכבתי תחתם כאשר הם סוככים עליי מפני הקור והגשם החזק. כשהגעתי הביתה, די יבש, אמי תמהה ושאלה אותי איך יכול להיות שאני כמעט יבש? סיפרתי לה ולכל המתעניינים מה עשיתי ואמי שמחה מאוד.

מחפשים עקרבים

אני זוכר ששבת אחת הלכתי עם אלי אחי לחפש עקרבים, זה היה תחביב ילדות שלנו, ולקחנו איתנו את אחותנו עליזה. נתנו לה צנצנת שלתוכה היינו אמורים להכניס את העקרבים שאנחנו מוצאים. באחת הפעמים שמצאנו עקרב, הכנסנו אותו אל הצנצנת שבידה והיא החליטה להקפיץ את הצנצנת כשהעקרב בתוכה ובאחת ההקפצות העקרב עקץ אותה באצבע. אחד החברים הגיע בדיוק עם אופניים והרכיב אותה לקיבוץ "שלוחות", שם טיפל בה דר' בן מאיר והיא חזרה לביתה בשלום.

נשלחתי עם אחותי לקטוף פולים

בתקופת החקלאות גידלנו המון ירקות. יום אחד כשישבנו כל המשפחה, אבא אמר לנו שהחליט לשלוח אותי עם אחותי לקטוף את הפולים. יצאנו לקטוף, אך פתאום החל לרדת גשם. אמרתי לאחותי למה רק אותנו שלחו? החלטנו שאנחנו לא קוטפים את הפולים והתחבאנו עד שהפסיק הגשם. כשחזרנו הביתה בלי הפולים, אבא כעס עלינו והעניש אותנו.

בניית ה"פרנה"

בניית תנור ה'פרנה' הייתה חוויה בלתי נשכחת. זכור לי שכך בנינו אותו: רצפה פלוס תל אבנים, ועליו שמנו קש עם בוץ ולאחר שזה התייבש חשפנו את האבנים מבפנים וכך נוצר תנור ה'פרנה'. שם בישלנו את האוכל – לחם, חמין לשבת ועוד המון דברים טעימים.

בית הספר

למדתי בבית הספר 'ביכורה' (לימים בית הספר 'ביכורים', בו אתה לומד היום), שבמושבי ביכורה, עד כיתה ח'. למדנו ספרות, היסטוריה, חקלאות ועוד. אני זוכר שהייתי זורק את התיק מהחלון ומיד כשהייתה מגיעה ההפסקה הייתי יוצא לחפש יונים (ממש 'קונדסון'). בסיום כיתה ז' עברתי לפנימייה בחוות השומר שם למדתי את מקצוע המסגרות. את בר המצווה חגגתי עם אחי הגדול שהתחתן (בו זמנית). בסיום הלימודים התגייסתי לצבא ושירתתי בגולני בגדוד 51.

חלום ילדות

חלומי היה להתחתן עם מי שלימים הפכה לאשתי ואם ארבעת ילדיי, ובכך בהחלט הגשמתי את חלומי."

הזוית האישית

סבא משה: נהניתי והתרגשתי מאוד מהמפגשים. המפגשים הזכירו לי את ילדותי, כל הכבוד לעומלים.

הנכד המתעד איתי: נהניתי מאוד לפגוש את סבא בבית הספר ולהקשיב לסיפוריו המרתקים.