מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל שוורץ, נולדתי בתל אביב בבית חולים אסותא בשנת 1959.

אני השנייה במשפחה אחרי אחי הבכור דוד ויש לי אחות צעירה ששמה רונית. הוריי, הרי ופיי אלטר, נולדו בדרום אפריקה ועלו לארץ עם אחי הבכור. שנה אחרי עלייתם נולדתי אני.

הורי, הרי ופיי

ילדות

כשהייתי בת שנה עברנו לגור בהרצליה פיתוח שהייתה אז יישוב קטן שבו כולם הכירו את כולם. גרנו ליד הים ונהגנו ללכת לים כמעט כל יום.

 בת כשנה

בבית דיברנו אנגלית, שפתם של הורי. אבי היה קבלן בניין ואמי הייתה עקרת בית. כל יום, אחרי בית הספר, אמי חיכתה לנו בבית עם ארוחה חמה. אבלנו ביחד, הלכנו לנוח ובארבע יצאנו לפגוש חברים. את הפגישות עם החברים קבענו מראש, כי לא היו אז פלאפונים ולכן תכננו את הפגישות כבר בבית הספר. במפגשים היינו משחקים קלאס, גומי, חמש אבנים, קפיצה בחבל וגם דוקים. הלכנו לפעולות בצופים וגם יצאנו לטיולים.

 מאלבום תמונות ילדותי

החל מכיתה א' ועד סיום כיתה ח' למדתי בבית ספר "ברנדס" בהרצליה. היו לי המון חברים, עשינו מסיבות בימי שישי בהם רקדנו ושמחנו. בחופשים נהגנו במשפחה לנסוע לאילת או לכינרת לכמה ימי חופשה ונופש על החוף. היה לנו קראוון וסירת מנוע והיינו עושים סקי מים בכינרת. בקראוון בישלנו אוכל על גזיה וגם ישנו בו, ממש חיים משוגעים!

 כייף בסירת המנוע שלנו

באילת היינו צוללים עם ציוד הצלילה שהיה לנו. כל כך אהבנו לראות את החיים ואת העולם המופלא שמתחת למים. גם לחוץ לארץ נסענו מעת לעת, לנסיעות ארוכות בעיקר לאירופה, וגם שם טיילנו וישנו עם קראוון ואתו עוברים ממדינה למדינה.

מלחמת ששת הימים

כשהייתי בת שמונה פרצה מלחמת ששת הימים ואבי התנדב לצבא. לא היה לנו מקלט בבית לכן נסענו להתארח אצל חברים ברמת השרון למשך ימי המלחמה. בחצר הבית שלנו חפרנו שוחה (בור גדול), מסביב לשוחה שמנו שקי חול שיגנו עלינו, והיינו אמורים להיכנס לשוחה במקרה של הפצצה. בערב היינו מכבים את כל האורות בבית, הדלקנו נרות ולאורם ישבנו. גם את פנסי המכוניות צבענו בכחול. אלו היו ההנחיות לכולם, כדי ל"בלבל" את האויב. קראו לזה האפלה.

כשהייתי בת תשע נולדה אחותי הקטנה, רונית. כל כך שמחתי כשהיא נולדה, עד היום אנחנו מאד קרובות ונפגשות מדי שבוע, למרות שהיא גרה בכפר סבא.

ספורט

כשהייתי בבית הספר היסודי נחשבתי לספורטאית מצטיינת. הצטיינתי במיוחד בריצה וקפיצה לרוחק ונשלחתי להשתתף בתחרויות ספורט רבות וזכיתי בתעודות ומדליות רבות.

 ספורטאית מצטיינת – תיכון עירוני הרצליה

זכיתי בתעודות ומדליות רבות

זוכרת שהתחרויות היו במכון ווינגייט והיו מאד מרגשות. הייתי כנראה באמת טובה כי המליצו לי להתאמן בווינגייט באופן קבוע אצל עמיצור שפירא ז"ל שהיה מטובי המאמנים בארץ. ממש כשהייתי אמורה להתחיל להתאמן אצלו ארע רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדה במינכן ועמיצור ז"ל היה בן הנרצחים. הזעזוע העצום שהיה בארץ היה בשבילי גם זעזוע אישי.

בילדותי היו לי אופניים חדישות ורכבתי עליהם כדי לפגוש חברים וחברות. זה הקל עלי להגיע לכל מקום. יותר מאוחר היה לי טוסטוס….

מאחר ואבי היה קבלן של מלון גרנו במלון במשך שנתיים ובתקופה זו בנינו בית חדש. במלון חגגו לי בת מצווה שאליה הזמנו את כל ילדי השכבה. במסיבה הייתה הרבה מוזיקה, הרבה ריקודים, הרבה אוכל והכי הרבה….רעש ובלגן. היה ממש שמח!

מלחמת יום הכיפורים

כשהייתי בת ארבע עשרה פרצה מלחמת יום כיפור. המלחמה פרצה ביום כיפור עצמו. כבר בבוקר שמענו מכוניות נוסעות בכבישים, טלפונים התחילו לצלצל, גייסו אנשים לצבא ובאו לקחת אותם מבתי הכנסת. בשתיים בצהריים פרצה המלחמה, אבי הלך שוב למילואים למשך מספר חודשים. הייתי אז בכיתה ט' ואני עם חברי היינו עוברים מבית לבית כדי לאסוף תרומות לחיילים. אני זוכרת שאנשים תרמו גרביים, גופיות, קרם גילוח, שמפו, סבון, סיגריות ועוד, ארזנו את הכל בחבילות גדולות והעברנו אותם לצבא, לחיילים.

חגים

פורים: תמיד התחפשתי. אני הכי זוכרת שהתחפשתי להיפית. לבשתי בגדים רועשים, שרשראות ואיפור רועש. כל פורים עשינו, אני וחברי, מסיבה עם ריקודים.

פסח, ליל סדר: היינו נפגשים וחוגגים עם המשפחה המורחבת, בדרך כלל אצל דודים בתל אביב. כל המשפחה שהייתה בארץ הייתה נאספת וערכנו ליל סדר כהלכתו. בחופשת הפסח נהגנו לנסוע לאילת עם חברים וישנים בקרוואן שלנו.

והנה אני היום

גרה בגן יבנה, נשואה לצביקה, אימא לשלושה ילדים: עמרי, ליאור, בר, וסבתא לחמישה נכדים מקסימים: עמית, נגה וארבל שוורץ ואביגיל וארי תמסוט.

עם נכדי

הייתי מורה שנים רבות והיום אני גמלאית מרוצה. אני מתנדבת כל שבוע בבית הספר נופי מולדת ועוזרת לילדים בלימודי האנגלית.

הזוית האישית

יעל שוורץ: קבוצת הילדים שתיעדה את סיפורי הייתה קבוצה של תלמידים מאד סקרנים. הם רצו לדעת באילו משחקים שיחקנו פעם… ובעיקר שאלו הרבה על שאלות על מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפורים. הם רצו לדעת מה עשינו?, איך התמגנו?, האם פחדנו?, ואיך הייתה האווירה? הרגשתי שנושא המלחמות עניין אותם במיוחד בשל תקופת המלחמה בה אנו מצויים.

נהניתי מאד לשתף את הילדים: אמה, אור, ליאן, יהלי, לידור. שמחתי לענות לשאלות ששאלו. הם היו סקרנים ואני שמחתי לספר את זיכרונות הילדות שלי.