מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכאל פסטרנק. נולדתי ב-6 ביוני 1939 בבלארוס, שהייתה אז חלק מברית המועצות. ארץ המוצא של ההורים שלי היא אוקראינה. לאמי קראו גניה ולאבי קראו סלומון (שנקרא בשפה העברית: שלמה).

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הייתי רק בן שנתיים. אני זוכר עד היום את הרעש והפיצוצים של המטוסים הגרמנים, ואני גם זוכר שפינו אותנו ברכבות למזרח המדינה ובדרך המטוסים היו מפציצים את הרכבות. עברנו דרך נהר וולגה והגענו להרי אורל. שם חיינו בבית של אישה שבעלה יצא למלחמה. במקום שבו גרנו, אמא שלי עבדה ואבא יצא למלחמה, ואנחנו נשארנו בבית כי לא היה גנים. היה קשה כי היה מעט מאוד אוכל והיינו כל הזמן רעבים.

כשצבא ברית המועצות הבריח את הגרמנים, חזרנו לבלארוס לעיר אחרת שנקראת גומא. היה חורף מאוד קשה וישנו בבתים ללא גג. ביום הניצחון, ישבנו על מסילת רכבת וחיכינו שאבא שלנו יחזור מהמלחמה, אבל לרוע המזל הוא נפל במלחמה ואנחנו לא ידענו על זה כלום. הייתה בנו תקווה שהוא יחזור. בתשיעי במאי היו יריות ניצחון כי המלחמה סוף סוף נגמרה.

לימודים בבית ספר

בתקופת המלחמה לא למדנו בבתי הספר או בגנים בגלל שהם הופצצו ונהרסו מהלחימה. אז נאלצנו ללמוד בביתנו. כשהמלחמה הסתיימה, התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי, אם כי באיחור של שנה בגלל שלא היה איפה ללמוד במלחמה. אבל כשהגעתי לבית ספר הייתה אווירה נחמדה וכיפית. המורים היו מאוד נחמדים והכרתי שם המון חברים טובים שאני שומר איתם על קשר טוב גם היום.

בחירת מקצוע בלית ברירה

המקצוע שבו עבדתי היה בנייה. העבודה שלי הייתה לבנות גשרים מעל נהרות באורך מאות מטרים. אמנם זה לא המקצוע שרציתי לעבוד בו, אני רציתי ללמוד משהו שקשור להיסטוריה, אבל לא יכולתי בגלל שהייתי יהודי. באותה תקופה כל היהודים היו מוכרחים לעבוד או בבנייה או ברפואה. לא יכולתי להתקבל לכל דבר בגלל שהייתי יהודי, אבל אני מאוד אהבתי לעבוד בבנייה. כל מה שהביאו לי, שמחתי לעבוד ואהבתי את זה.

לדוגמה, כשהייתי בצבא, ממש אהבתי את הקורס שהיה לנו על חקר קרקע. שם חקרנו את המשטחים שעליהם אמורים לבנות. אחרי שסיימתי את הצבא, למדתי גם תואר שני בכלכלה.

התחביבים שלי

יש לי הרבה דברים שאני אוהב לעשות. אני ממש אוהב לקרוא כל מיני ספרים, ואני גם אוהב ללכת לצפות בתיאטרון. פעם נהגתי ללכת לצפות במופעי תיאטרון הרבה עם אשתי זכרונה לברכה כי שנינו מאוד אהבנו והתעניינו בזה. אפילו כשהייתי צעיר ניגנתי על מנדולינה והופעתי פעם אחת בפסטיבל שהתקיים בבלארוס בשנת 1957. אבל מה שאני הכי אוהב זה לבקר את הנכדים שלי!

הזוית האישית

דריה הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מעניין לתחקר את סבא שלי ולדבר איתו. אלה היו רגעים מיוחדים רק של שנינו בלי הנכדים והנכדות האחרים. למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי קודם וראיתי כמה הוא מתרגש לספר ולשתף.

סבא מיכאל: מאוד נהניתי מהשאלות ומהשיח. זה ממש כיף ומרגש ששואלים אותך ומתעניינים בכך. נהנתי גם לספר ועוד יותר נהנתי שהקשיבו לכל פרט קטן שאמרתי. כיף שיש לי זמן איכות עם הנכדה שלי.