מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר סולנה אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דור יחד עם סבתא שלי מרים סולנה – גוגנהיים. ממנה שמעתי את סיפורה ויחד תיעדנו אותו.

סבתא מרים מספרת

ההורים שלי נולדו בשוויץ.

משפחה מצד אבא שלי

סבא שלי מצד אבא נולד בגרמניה. הוא הצליח לעבור את הגבול יחד עם סבתא שלי לכיוון שוויץ בשנת 1914.

סבתא מצד אבא, ברחה במלחמת העולם הראשונה לשוויץ, לדודים שגרו שם. היא הגיעה עם שני ילדים קטנים, רוברט – אבא שלי, והשני הוא מקס – הדוד שלי. סבא שלנו היה מגוייס בצבא גרמניה והצטרף לסבתא בשוויץ אחרי המלחמה. לפעמים הם הלכו לגבול שוויץ-גרמניה כדי לפגוש את האבא (סבא של מרים) מהצד השני של הגבול. ואחרי המלחמה הם נשארו בשוויץ.

משפחה מצד אימא 

סבא שלי נולד באלזס שבגרמניה, שמאוחר יותר נכבשה על ידי צרפת. בגיל 16 הוא הגיע לשוויץ לדוד שלו כי מצבם הכלכלי היה קשה. הדוד שלו גר ליד ז'נבה בכפר קטן. לדוד הייתה חנות סדקית של בדים,חוטים ומחטים וכל מה שקשור לתפירה. בכפר הקטן הוא חי עד שהדוד נפטר והוא קיבל את החנות לרשותו.

הסבתא מצד אימא גרה בכפר סמוך וכך הכירה את סבי. הם נפגשו באירועים קהילתיים (בית כנסת וכו'). שם נולדה אימא שלי, עד שהכירה את אבי בגיל עשרים בשידוך, והם עברו לציריך

אני, מרים

נולדתי בשנת 1948 בעיר ציריך בשוויץ. יש לי שתי אחיות, אחת גרה ברמת השרון והשניה גרה בציריך. אני גרה בקיבוץ חניתה, שעל גבול לבנון, החל בתאריך 7.10.2023 פונינו מהבית כעת אנחנו נמצאים ביישוב צור יצחק ליד המשפחה.

בגיל צעיר הייתי כבר בתנועה "איחוד הבונים". בכיתה, בבית הספר הייתי היהודיה היחידה, ופעמיים בשבוע הלכתי לשיעורים אצל רב שלימד אותנו על העם היהודי. בבית הדלקנו נרות בימי שישי ועשינו "קידוש". אחרי הסעודה של יום שישי היינו שרים שירים יהודיים. כל שבת בבוקר אבי היה הולך לבית הכנסת, אנחנו הצטרפנו רק בחגים, עם בגדים חדשים שנקנו במיוחד לחג.

מטעם התנועה, ביקרתי בישראל בגיל 16 בפעם הראשונה. בגיל 20 הגעתי לארץ בפעם השנייה, ישר לקיבוץ חניתה. התכוונתי להגיע לתקופה קצרה של חודש והציעו לי ללמוד ב"אולפן" בחניתה. החלטתי להישאר והתחלתי לעבוד עם ילדים בבית הילדים. הגעתי ללמוד עברית ונשארתי לחיים שלמים.

בקיבוץ הכרתי את בעלי, רובי סולנה,  שעלה ארבע שנים קודם לכן גם כן משוויץ. התחתנו ובנינו את ביתנו ומשפחתנו המדהימה בחניתה. יש לנו שלושה בנים, שלוש כלות מדהימות, ושבעה נכדים מהממים. שניים מהבנים גרים בחניתה עם משפחתם ובן אחד גר בצור יצחק.

אמנם לא שירתי בצבא, אבל לקחתי חלק במשמרות של שמירה על בית הילדים עם רובה קלצ'ניקוב בלילות.

בשוויץ למדתי להיות לבורנטית ועבדתי אצל רופא כעוזרת רופא. כשהגעתי לחניתה עבדתי במשך 17 שנה בבתי הילדים בקיבוץ, ולאחר מכן במפעל עדשות חניתה במשך 28 שנים – באבטחת איכות.

 עם מזוודות בדרך לקיבוץ חניתה

חפצים בעלי ערך 

החפץ הראשון הוא חנוכיה עם כיתוב "יוסף בן משה ברוך" – סבא שלי מצד אבא קיבל אותה וכעת היא אצל אחותי.

החפץ השני הוא שעון שהגיע מבית הורי, והם קיבלו אותו מהוריהם – מצד אבא – גוגנהיים.

 השעון שאבי קיבל מהוריו –  בתמונות אבי ואמי

חגים

בחנוכה היינו הולכים לישון אצל הדודה טיטי, בעיר אחרת והיה לה גם כלב בשם הובי. שם היתה לה טלוויזיה והיינו אוהבים לצפות איתה בטלוויזיה. יום אחרי היינו הולכים איתה להצגת ילדים ואוכלים סופגניות שנקראו ברלינר.

באחד מימי החנוכה, הקפדנו להיפגש כל המשפחה להדלקת נר וגם קיבלנו מתנות. אנחנו הילדים היינו מכינים מתנות לכל הדודים מקרמיקה, חימר סריגה ועוד.

 החנוכיה של סבא יוסף

תחביבים ופעילות פנאי 

אהבתי מאוד מוזיקה של זמרים צרפתים וכך זה נשאר עד היום. הייתי משתתפת בשיעורי ריקוד קלאסי, ובתנועה, רקדנו "הורה". בעת ההיא היו שומעים מוזיקה דרך הרדיו או דרך תקליטים וזאת היתה הדרך שבה מצאתי את האהבה. כשהיינו בקיבוץ, לרובי היה פטפון והיו לו תקליטים שאהבתי, התירוץ כדי להתחיל איתו היה שאני רוצה לשמוע אצלו בחדר מוזיקה.

הזוית האישית

סבתא מרים: אני מאחלת לנכדתי תמר, שתמשיך לחקור תמיד ולנסות ללמוד כל מה שניתן על המשפחה. שתמשיך לקחת חלק בפעילויות שאינן חלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים ושתמשיך לשתף אותי. נהניתי עם תמר מאוד, ושמחתי לראות אותה עוזרת לכל מי שצריך עם המחשבים.

הנכדה תמר: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור של סבתא. למדתי הרבה דברים מסבתא. גיליתי שלסבתא יש הרבה סבלנות והיה ממש כיף שהיא הגיעה לבית הספר. אני מאחלת לה שתמשיך להיות בדיוק כמו שהיא, בריאות וכמובן שתחזור לבית שלה לשלום.