מאגר סיפורי מורשת

שמי  צביה וינדמן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת סיפור מחיי ומנציחה אותו במאגר המורשת של התכנית. סיפורי יעסוק בשירותי הצבאי.

בצבא שירתי כמקפלת מצנחים בבית הספר לצניחה שבתל-נוף עם קיבוצניקיות נוספות באותו מחזור. הייתי מאוד גאה במדים, בכומתה האדומה, בכנפי מקפלת המצנחים ובתג של הצנחנים. בשגרה העבודה הייתה מאוד טכנית: קיפול מצנח גב צרפתי לצניחה וקיפול מצנחי אספקה, זה היה כרוך בהליכה מרובה לאורך שולחן ארוך ואימוץ שרירי הידיים למתיחה וקשירת מיתרים. קיפול לפי סדר מוקפד של החופה, המיתרים ותיק המצנח, בעיקר אחריות רבה ובטחון לצנחן שיצנח במצנח שאני קיפלתי. בתיק המצנח היה כיס קטן לפתק בו רשמתי את שמי, תאריך יום הקיפול וברכה "צניחה נעימה". היה מאוד משמח לקבל מצנח אחרי צניחה ובו משוב מהצנחן: "תודה לך", "הצניחה הייתה נהדרת". לפעמים הייתה דרמה שעברה שמועה שהייתה צניחת "נר", לרוב כדי לעשות מתיחה לא מוצלחת.

המצנחים שקיפלתי היו מצנח גב צרפתי, מצנחי אספקה ומצנחים לצניחה חופשית. החופה של המצמח עשויה מניילון, המיתרים מחוטי ניילון, רצועת פתיחה, תיק חיצוני וריתמה. תפקידו של המצנח להאט את הצניחה.

מימין לשמאל: בתפקידי הצבאי, תג הצנחנים, הכומתה האדומה

נפילתו של גיסי

בזמן מלחמת ששת הימים העבירו את המקפלות לקיבוץ נען, היה מתח, אזעקות וריצה לשוחות והיו המון חבילות של ממתקים עוגות וסיגריות "טובות". בקיבוץ עישנו סיגריות מסוג סילון ודגל, ואנחנו קיבלנו "רויאל" ו"טיים", זה נחשב טוב לאותו זמן. כשחזרנו לבסיס הגיעו לבשר לי שגיסי נהרג ועליי לנסוע הביתה. שאלתי את הסמלת "מי? מי נהרג? יש לי שני גיסים", "אני לא יודעת" היא ענתה. וכך נסעתי כשעתיים באוטובוס לעין כרמל כשכולי בחוסר ידיעה ובמתח נפשי גדול. בקיבוץ נודע לי שבעלה של אחותי הגדולה שהיה בצנחנים נפל. שזה אסון משפחתי וגם קיבוצי.

מלכת הצעדה

בהמשך שירותי הצבאי, מאוד צמוד למלחמה היינו בחזרות ל"צעדת שלושת הימים" לירושלים. הייתי בשורה הראשונה (בשל גובהי), זו הייתה חוויה מאוד טובה בשבילי. ביומיים הראשונים היה צמוד אלינו ויותר נכון רדף אחרינו צלם שלא הפסיק לצלם אותי בהליכה ובהפסקות. יש לציין שהייתי מאוד במבוכה וכשנודע לי שהצלם מטעם שבועון "העולם הזה", בכלל התחלחלתי. הוא ביקש ממני להניח סרט אלכסוני על הגוף עם הכיתוב "מלכת הצעדה 1968", סירבתי בתוקף. בשבועון העולם הזה התפרסמה הודעה: "חוליות העולם הזה עקבו במשך שני ימי הצעדה הראשונים אחר מועמדות לתואר מלכת הצעדה 1968. לאחר הניפוי נותרו שתי מועמדות, האחת מהן הסמלת צביה גורדון, קיבוצניקית בת 20 מעין כרמל, מקפלת מצנחים במקצועה הצבאי שצעדה במחלקת הצנחנים". למלכת הצעדה נבחרה חיילת מחיל האוויר. אמרתי לעצמי – אני כמעט מלכה.

הזוית האישית

הנכדה גוני: למדתי על חייה של סבתא, הרבה דברים שלא שמעתי אף פעם וזאת הייתה הזדמנות מאוד טובה בשבילי. מאוד נהניתי לעבוד ולשמוע ולשוחח עם סבתא שלי.

סבתא צביה: נהניתי לעבוד עם גוני נכדתי המיוחדת, לענות לשאלות, לברר מושגים, ושתינו למדנו אחת על השניה. היה לי זמן איכות.