לפעמים חלומות מתגשמים
נולדתי בשנת 1942 בקזבלנקא שבמרוקו ועליתי לארץ בגיל 13 בשנת 1955.
גרנו ליד הים ולכן למדתי לשחות כבר בגיל 6. חתרתי בקיאק בגיל 7 ובגיל 8 הייתי כבר נהג מצוין במכונית של אבא שלי.השתתפתי בתנועת הצופים היהודיים. המטרה בתנועת הצופים הייתה: לחנך אותנו לערכים, לאהבת האדם לאהבת ארץ ישראל ולפתח יכולות אישיות מגוונות ומועילות. השתתפתי במחנות בג'ונגלים. אבי ז"ל, מוריס טימסיט, החליט לעלות לארץ מטעמי ציונות והוא תרם רבות לתנועה הציונית בעשייה למען היהודים במרוקו ולמען העלייה לארץ. הוא נהג לנסוע לארץ ובמסגרת זו השתתף בהחלטות חשובות בנושא ישוב הארץ. הוא לקח חלק חשוב בהסכם: "15 ישובי חבל לכיש", שאותו יזם דוד בן גוריון. אני גאה מאוד להגיד בביטחון מלא שבזכות אבי קמו ישובים רבים בחבל לכיש וכל משפחה ומשפחה קיבלה בהתאם להסכם שטח אדמה, חמישה עשר מטרים של צינורות השקיה וטרקטור אחד לכל שתי משפחות כדי לעבוד את האדמה.
במרוקו אבי יזם בניית גני ילדים, מעונות ובתי כנסת. הכול נעשה בהרבה מרץ, אהבה, צניעות ומתן בסתר. מאז בואי לארץ עברתי מסלול אשר כל אחד מאתנו עבר: בית ספר (ברנדייס), גימנסיה (גימנסיה עברית הרצלייה), צבא (חיל האוויר), קורסי השתלמות מקצועיים בשיווק, מכירות ופרסום.
ירשתי מהורי מספר תכונות: אהבת האדם, רצון לעזור לזולת, אהבת האמת, אהבת ספורט, אהבת הקריאה, אהבת ישראל ואהבת משפחתי.
ברצוני לספר על "מתנה" מיוחדת שקבלתי מאז שנולדתי. אני נוהג לפני השינה לפנות למאגר חלומות אישי ופנימי ולבחור חלום. בשבילי כל הגשמה וביצוע מתחילים בחזון או בחלום. לכן החלומות שחלמתי מבטאים תקווה להגשמת מציאות טובה יותר. אספר דוגמא לחלום וחזון ברמה האישית והלאומית: בהיותי בן שמונה עשרה הייתי אתלט בנבחרת ישראל לקראת אולימפיאדת טוקיו, באתלטיקה קלה. לצערי, בשל מות אמי, הפסקתי את האימונים ולא השתתפתי באולימפיאדה.
מילון
חלומות, תקוות והגשמהחלומות שהתגשמו