מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה אלבז לבית משפחת כהן. נולדתי בשנת 1952 בבית היולדות שברחובות, בת בכורה להורי שעלו מעיראק. הוריי התחתנו בארץ, בקריית שמונה, ולאחר מכן עברו לגור במעברה בנס ציונה. הוריי סיפרו לי שהם גרו במעברה באוהל ואותי הניחו בסלסלה קטנה כדי לשמור עליי. בלילה הסתובבו בשטח המעברה תנים והם חששו לחיי, היו מקרים בתקופה ההיא במעברות שהתנים היו נכנסים לאוהלים ותוקפים….

לאחר כחודש ימים, אבי החליט שהוא עובר לגור בצריף. בחשכת הלילה, יצאו הורי, לקחו אותי ועוד כמה חפצים בודדים שהיו כל רכושם ונכנסו לצריף. אבי אמר שמכאן הוא לא יוצא.

הימים היו ימי הצנע, המדינה הייתה צעירה וקלטה מאות אלפי עולים מכל רחבי העולם. הורי נסעו לעיר הגדולה, לתל אביב וקנו לי מיטת ברזל לבנה. גם בצריף לא היו ממש תנאים אידאליים, בחורף הגשם השוטף חדר לתוך הצריף והורי נאלצו לשים דליים כדי לאגור את המים, שנזלו וזרמו לצריף… מקלחת ושירותים היו מחוץ לצריף, כמובן. אמי בישלה את האכל על פתיליה ואת הפיתות בטאבון. את המזון שמרו בארגז בעזרת בלוק קרח. התקשורת הייתה דרך רדיו על סוללות, טרנזיסטור שהיה צריך להטעין אותו.

הקשיים בחיי המעברה היו רבים, אולם למרות כל הקשיים, הוריי השתדלו שלא יחסר לנו דבר. אמי עבדה קשה בבית האריזה שברחובות, ובמשכורת הראשונה שלה, היא קנתה מכונת תפירה ותפרה לי שמלות יפות. משחקים לא היו לנו, היינו משחקים בחולות וממציאים משחקים לבדנו. מענפי העצים עשינו נדנדה בעזרת ענפים, חבל ושמיכות….

אבי גוייס לצבא כשהיה בגיל 26 ואני הייתי בגיל שנה. למדינה היו חסרים אז חיילים ולכן גייסו גם גברים מבוגרים יותר. אבי עבד כפועל בניין. הורי עבדו קשה וחיו בצמצום, הם חסכו כל אגורה כשהמטרה שלהם הייתה לעבור לבית אמיתי – לשיכון.  אבי עבד בבניין בכור בדימונה הוא היה עובד שם כל השבוע וחוזר רק ביום חמישי הביתה. אבי היה בין האנשים שבנו את נמל אשדוד הראשון.

כשמלאו לי שבע שנים, עברנו לגור בבית, שהיה בו חשמל, היו שירותים ומקלחת, זה היה בית קטן עם חצר וגינה קטנה. יש לי זיכרון ילדות מחג שבועות בו אבי היה מכין לי סלסלה, טנא לחג שבועות.  מחג פורים אני זוכרת שאמי הייתה תופרת לנו את כל התחפושת לפורים, אז לא קנו תחפושות בחנויות לא היו בכלל דברים כאלה למכירה.

אמי הייתה תופרת לנו את התחפושות לחג פורים

ההורים השקיעו בחינוכי רבות, למדתי נגינה באקורדיון ואהבתי זאת מאוד. בחופשות הקיץ היינו נוסעים לקריית שמונה, לבקר את בני המשפחה שלנו, ולטייל בסביבה. טיילנו בחורשת טל, היינו עושים פיקניקים בחיק הטבע. זה היה שבוע של חוויה נהדרת ובתום שבוע היינו חוזרים הביתה. את מסיבת בת המצווה שלי חגגתי בבית, והזמנתי חברות וחברים, אני זוכרת שניגנתי באקורדיון.

בתקופת הלימודים בבית הספר התיכון – הייתי רוכבת לבית הספר התיכון בנס ציונה על אופניים. בשעות אחרי הצהריים אהבתי ללכת לתנועת הנוער העובד, שם היו לנו פעולות, ריקודי עם ומחנות קיץ.

במלחמת ששת הימים – אבי גויס למילואים, אמי, אחותי ואני עברנו לביתו של דודי שגר בנס ציונה, שם הוא חפר שוחה באדמה, לא היו אז מקלטים וממ"דים.

בבגרותי

בשנת 1970 התגייסתי לצבא לטירונות, בתקופתי הבנות שירתו שירות של שנתיים. השתחררתי בשנת 1972.

בחורף 1972 הכרתי את בעלי דוד ז"ל שגם הוא השתחרר באותה שנה מהצבא כמוני. הכרתי דוד, באמצעותה של בת דודתו, היא שירתה איתי בבסיס בחיל הקשר והיא הכירה בינינו. בדייט הראשון שלנו יצאנו להופעה באולם ביפו, הלכנו לראות את להקת כוורת שהייתה אז במיטבה.

בקיץ שנת 1973 התחתנתי עם בעלי דוד. גרנו ביפו-תל אביב. בחודש אוקטובר שנת, 1973 קיבלתי צו שמונה, גויסתי במלחמת יום כיפור. המלחמה פרצה שלושה חודשים אחרי שהתחתנו. גם דוד, בעלי גויס למלחמה, הוא שירת ברמת הגולן, בחיל תותחנים. לא היו אז טלפונים והתקשורת הייתה באמצעות מכתבים או גלויות שכתבנו. עד היום אני שומרת את המכתבים מתקופה זו. בעלי, דוד היה מגויס למילואים לחצי שנה, הוא הגיע הבייתה עם זקן, כמעט לא הכרתי אותו. בחצי השנה שבעלי היה במילואים, עברתי לגור בבית חמי וחמותי שגרו לא רחוק מביתנו. בשנת 1974 נולד בני הבכור ושנתיים לאחר מכן בשנת 1976 נולדה בתי.

עבודתי בבנק דיסקונט

יום לאחר השחרור שלי מהצבא התחלתי לעבוד בבנק דיסקונט בתל אביב באגף ניירות ערך. הייתה לי חברה, ששרתה איתי בצבא שעבדה בבנק והיא המליצה לי לבוא לראיון עבודה בבנק. כשהתחלתי לעבוד, הופתעתי לגלות שהבת של מנהל הבנק הייתה הקצינה שלי בצבא, היא הייתה בחורה צנועה מאוד.

בתקופת עבודתי בבנק דיסקונט, הצטרפתי לנבחרת הצועדים של בנק דיסקונט. נרשמתי לנבחרת ובאופן קבוע התאמנו פעם בשבוע, האימון התקיים  בדרך כלל בפארקים: בפארק יהושע, פארק קנדה בראשון לציון ועוד. בכל שנה בתום האימונים בחול המועד של חג סוכות קיבלנו חולצות, צעדנו במדים אחידים שייצגו את בנק דיסקונט. הצעדה נמשכה 23 קילומטר, המסלול היה קשה הוא התחיל בשורש ובדרך עברנו יישובים, יערות, עליות ומורדות. הסיום היה מרגש אני זוכרת שהגענו למקום השלישי והמכובד!

בשנת 1995 עברנו לגור בגן יבנה למושבה. הדירה בראשון לציון הייתה צפופה לנו, חיפשנו בית עם צביון כפרי.

מחלת בעלי דוד

בשנת 2009, בעלי דוד חלה וקיבל אירוע מוחי קשה, הוא אושפז בבתי חולים ומקומות סיעודיים. לאחר שנה וחצי החזרנו אותו הביתה ולקחנו מטפל זר. לאחר חמש שנים קשות הוא נפטר. ההתמודדות עם חסרונו קשה ואני מרגישה בדידות רבה, הוא נפטר צעיר בן 63 בלבד היה במותו.

תמונה משפחתית

בשנת 2019  יצאתי לגמלאות לאחר 47 שנות עבודה בבנק. אני ממלאת את זמני בתחביבים והתנדבות.

 יום הולדת 70 עם נכדי האהובים

הזוית האישית

אילנה אלבז: התלמידים החביבים והסקרנים הופתעו לשמוע על הילדות שלי במעברה, על המגורים באוהל. על הסיפור עם התנים בלילה הם שמעו בחדשות, על משפחה שטילה בדרום והילדה הקטנה הותקפה על ידי תנים ונזכרו בסיפור האישי שלי. תודה לתלמידים ולצוות על התוכנית היפה בה לקחתי חלק.