מאגר סיפורי מורשת

הנכד יוסף יצחק בלשניקוב מתעד את סיפורו של סבו, הרב אשר לעמיל הכהן.

הרב אשר לעמיל הכהן נולד בשנת תש"ב (1942), י"ז תמוז בירושלים, ישראל. בעיסוקו הוא רב קהילת חב"ד ביתר.

בר המצווה והספרים שבספרייה

סבא שלי, הרב אשר לעמיל הכהן, אב לשבעה עשר ילדים בלי עין הרע, מתרגש בכל פעם שהוא נזכר בחגיגת בר המצווה שלו: "האירוע החגיגי היה בבית של ההורים במשך כל שעות היום מהבוקר עד הלילה. בני המשפחה, חברים ושכנים הגיעו לחלק ברכות. הספרייה שלי מלאה בספרים, ביניהם גם כאלה שקיבלתי לכבוד הבר מצווה," נזכר סבא שלי בהתרגשות.

ההדרכה לברכת כוהנים

כמה שנים קודם למעמד הקדוש, סבא שלי קיבל הדרכה מיוחדת לברכת כוהנים. סבא הרב אשר לעמיל משחזר: "סבי, הרב דוד בהרן, אבא של אמא שלי, הדריך אותי כבר בהיותי בגיל חמש כיצד לנהוג בברכת כוהנים. הסבא היה יהודי זקן מעל גיל 80.

כשהיינו אצלו בבית הוא לקח שני חוטים וקשר לי את האצבעות – הזרת והקמיצה, האמה והאצבע – והראה לי כיצד בתור כוהן אני אמור לשאת כפיים ולברך את הקהל. התאמנתי רבות עד שהייתי בקיא בנשיאת כפיים."

ראש ישיבת מיר אסר עלי להגיע לשיעוריו

"בילדותי למדתי בתלמוד תורה 'עץ חיים' ומאוחר יותר בישיבת 'מיר' בירושלים. כשאבא שלי נסע בפעם הראשונה אל הרבי מליובאוויטש בשנת תשכ"א, שאל אותו הרבי: איפה לומד בנו הבכור? אבי השיב: בישיבת מיר. אמר לו הרבי עליי: 'הוא יודע ללמוד, אבל מה יהיה איתו? הוא צריך ללמוד גם חסידות!'

לאבא שלי זה היה ברור לחלוטין. ומיד אחרי הפגישה של אבי עם הרבי, עברתי ללמוד בישיבת 'תורת אמת', אבל שמרתי על קשר עם ישיבת 'מיר' וקפצתי מדי פעם לישיבה לשמוע שיעורים מראש הישיבה הרב נחום, עד שיום אחד זה פסק להפתעתי.

הרב נחום אסר עליי להגיע יותר לישיבה. 'אתה הולך ללמוד חסידות,' הוא הסביר, 'ואתה תעשה את כולם חסידים.'"

כאבי תופת ב-770

שנה לאחר שאבי היה אצל הרבי, זכיתי גם אני להגיע ל-770. זה היה בשמחת תורה, והרבי מאוד עודד אותי. באחד הימים נתקפתי בכאבי בטן עזים, בקושי יכולתי לתפקד, ונעדרתי מבית המדרש של הרבי. כשפגשתי את מזכירו של הרבי, ר' בנימין קליין ע"ה, הוא שאל אותי איפה הייתי, והסברתי לו שסבלתי מכאבי בטן.

"אל תהיה טיפש," נזף בי המזכיר, "תכתוב לרבי."

כתבתי לרבי וקיבלתי תשובה מפתיעה. הרבי שאל אותי אם אני אומר חת"ת.

ובכן, מאז שהקפדתי על לימוד החת"ת – חומש, תהילים, תניא – ועד היום, אין זכר לכאבי הבטן.

הנס של אימא שלי

הנכד יוסף יצחק מספר: לאימא שלי קוראים דבורה. כשהייתה בת חצי שנה היא התייבשה לפתע, העור שלה נהיה צפוד (היו חסרים לה נוזלים). אימא שלה, הרבנית חיה – סבתא שלי, לקחה אותה לבית הרפואה ובהדרכת הצוות הרפואי היא נתנה לה לשתות מים טיפין טיפין.

סבתא שלי רצתה ברכה מהרבי, ובאותו זמן סבא שלי, הרב אשר לעמיל, היה אצל הרבי, אך הוא לא ידע דבר על מצבה הרפואי של בתו. במוצאי שבת, בשעה ממש מאוחרת, התקשרה סבתא לסבא ועדכנה אותו במצב. בעת חלוקת 'כוס של ברכה' לחסידים, נתן הרבי יין לסבא ועודד אותו מאוד. עוד באותו לילה דאג סבא להעביר את היין עם חסיד שטס לארץ, ומאז שאמי שתתה מכוס הברכה, השתפר מצבה בחסדי השם, לשמחת כל בני המשפחה.

הזוית האישית

הנכד יוסף יצחק בלנשקינוב תיעד את סיפורו של סבא הרב אשר לעמיל הכהן בביה"ס אהלי מנחם חב"ד בנים, ביתר עילית, התשפ"ד, 2024.