מאגר סיפורי מורשת

סבתי, יהודית זינגר, נולדה בתאריך 26.12.1947 בתל אביב בשנת תש"ח, בזמן הקמת המדינה, להוריה טובה ויוסף קליין.

בית ההורים

אביה יוסף נולד בנובמבר 1907 בעיר מונקץ' שבהרי הקרפטים (חבל שהיה בשליטה הונגרית) למשפחה חסידית. הוא היה החמישי מבין שמונת ילדיהם של צבי ופנינה קליין. הוריו וחמישה מאחיו נספו בשואה. אביו היה הדוק מאוד אבל יוסף הושפע דווקא מהציונים. הוא הצטרף ל"צופים", היה המזכיר הכללי באזור, ואחר כך יצא להכשרה כדי לעלות לארץ.

בשנת 1935 עלה לארץ ועבד בפרדסי הרצליה במשך ארבע שנים. הוא הצטרף ל"הגנה" וב-23.6.1939 השתתף בעליה לקרקע של חמדיה, אחת מ-52 היישובים היהודים שהוקמו בזמן מאורעות 1936-1939.

סבא יוסף מספר: "נסענו ממושב בית יוסף במוצאי שבת, כשעל המשאיות חלקי צריפים, כלי עבודה וכל הדרוש. ב-6 בבוקר כשבאה משטרה בריטית, כבר עמדה הנקודה על תילה: מגדל, חדר אוכל ו-4 צריפים…". לאחר שנה עזב את חמדיה, פגש את סבתא טובה ועבר לגור בתל אביב.

אימה טובה נולדה בנובמבר 1907 בפלונגיאן, ליטא. אימה ושלושה מאחיה נספו בשואה. אחד מאחיה עבר לארצות הברית ושתיים מאחיותיה שרדו את השואה והתאחדו עם שתי האחיות שהיו בארץ. בשנת 1933 יצאה סבתא טובה להכשרה מטעם "אגודת ישראל" בליטא. חברי ההכשרה עסקו בכל עבודה: בחקלאות, בתעשייה והכשירו עצמם לקראת עלייה לארץ.

את משכורתם מסרו לקופה המשותפת. בשנת 1937 קיבלה סבתא טובה את הסרטיפיקט האחרון שהוצא בליטא לפני המלחמה ובערב ראש השנה הגיעה לנמל תל אביב. שלוש שנים גרה אצל אחותה בתל אביב עד שנישאה לסבא יוסף. בשנת 1942 נולד בנם משה.

ילדות

סבתי יהודית נולדה ב-26.12.1947 בתל אביב לפני קום המדינה (פלשתינה). בשנות ילדותה הראשונות היא גרה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב ולמדה בגן "דוגמא" בדרום תל אביב.

בגיל 4 עברה לגור בשיכון ליטא ברמת השרון, שם עברה ילדותה. רמת השרון באותה תקופה הייתה כפר, את כל הבתים הקיפו שדות. סבתי מספרת שלכל משפחה היה בהתחלה משק עזר קטן: גינת ירקות, עצי פרי ולולי תרנגולות.

באותה תקופה היה ברמת השרון רק בית ספר יסודי אחד במרחק רב מהבית וכל הילדים היו באים במשמרות לבית הספר. "כשהגעתי לכיתה ד' נבנה בית ספר חדש ברמת השרון 'גולן'. אליו עברנו לשנתיים (כיתות ד'+ה') ולאחר מכן חזרנו לבית הספר הקודם שם למדנו בכיתות ו'-ח'". סבתי מספרת שלאחר שעות הלימודים היו נפגשים כל ילדי השכונה לשחק בשדות המקיפות את הבתים. "כל חברי וחברותיי היו מהשכונה, נהגנו לאכול ביחד. מכיוון שחלק מהמשפחות שגרו היו ניצולי שואה שלא נשארו להם משפחות היינו מזמינים אלינו הביתה לחגוג את החגים כמו ליל הסדר ביחד".

תנועות נוער

בכיתה ד' סבתי הצטרפה לתנועת הנוער "הנוער העובד" ברמת השרון (זו הייתה תנועת הנוער היחידה ברמת השרון באותה תקופה). "היינו הולכים לפעולות פעם בשבוע בתלבושת של הנוער העובד: חולצה כחולה ושרוך אדום. בכל יום שישי היינו נפגשים בקן של התנועה. נהגנו לרקוד ריקודי עם ולעבור פעילויות חברתיות. היינו יוצאים לטיולים, מסעות ומחנות קיץ. נהגנו לצאת לחודש ימים ולעזור לקיבוצים שהיו בגבולות הארץ (כמו כרם שלום וניר יצחק) בעבודות חקלאות, בעיקר בקטיף".

מקצוע ועיסוק

סבתא יהודית למדה בסמינר לוינסקי בתל אביב והוציאה תעודת הוראה במדעים אך לא עסקה בהוראה. סבתא התחתנה עם סבא בגיל צעיר מאוד (לפני גיל 20) והתחילה לעבוד בחברת "כלל-טקס", שעסקה בטקסטיל, במשך 20 שנה. בשנת 1987 לאחר שנסגרה החברה בה עבדה סבתי התחילה לעבוד במשרד רו"ח בריטמן אלמגור, כיום משרד Deloitte, במחלקת משאבי אנוש ופרשה לאחר 34 שנים. היא עבדה שם 12 שנים נוספות למרות שהיא יכלה לצאת לגמלאות.

חפץ מיוחד

קופסא קטנה מגולפת מעץ היא זיכרון אילם לבני המשפחה של סבתי שנספו בשואה. את הקופסה קיבלה סבתי יהודית מאימה טובה. אימה של סבתי נולדה בפלונגיאן (ליטא). היא עלתה לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. אחיותיה ואחיה שנותרו בליטא היו בגטו שאוולי, מחנה שטוטהוף ובצעדת המוות. שתיים מהאחיות שרדו ועלו לארץ. הן הביאו איתן את הקופסה הזו.

את הקופסה גילף בעץ האח איציק עבור אחותו רוזה בזמן שהותו בגטו וחרט בתוך הקופסה את שמה של רוזה. איציק ורוזה נרצחו על ידי הנאצים. שתי האחיות ששרדו את השואה הביאו את הקופסה מליטא ונתנו אותה לטובה אחותם (אימה של סבתי). היא נתנה אותה לביתה (סבתי יהודית), שתשמור עליה. הקופסה נמצאת ברשותה עד היום. אין הרבה פרטים על הקופסה, מתי ואיפה בדיוק היא נעשתה, מפני שהאחיות שהביאו את הקופסה לארץ לא הסכימו לספר על התקופה בגטו.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

אסף: נהניתי מאוד לעבוד עם סבתי ונהיתי לשמוע על סיפורה. הייתי רוצה שנמשיך לעבוד ביחד ושאני אמשיך לשמוע עוד סיפורים ממנה ושנמשיך לעזור אחד לשני בהמשך.