מאגר סיפורי מורשת

אנו משפחת אריס ariche. הורים – שמעון (חיוני) ומרי  ו-6 ילדים

חיינו בטוניס בעיר נבל, אבא שלי עסק במסחר בפלפל והפרנסה הייתה טובה. כל האחים שלי למדו בבית ספר ערבי בשתי שפות ערבית וצרפתית.

לאחר מלחמת ששת הימים הערבים לא רצו לקנות  מאבא שלי את הסחורה ומצבנו הכלכלי הדרדר. אמא הציעה לאבא לעלות לארץ ישראל. הוא  התנגד בטענה שהמצב הביטחוני בארץ ישאל לא טוב וויש הרבה פדאיון ועלולים לרצוח אותנו.

חלפו כמה שנים ומרבית היהודים עלו לארץ ישראל. הקהילה היהודית בעיר כמעט נכחדה. לילה אחד, אנחנו ישנו, אבא שמע ערבי שיכור נוקש על דלתות ביתנו וצורח מוות ליהודים. כל הילדים התעוררו בבכי ואמא נסתה להרגיע  אותנו. אבא רצה לפתוח את הדלת ואנו מנענו ממנו לפתוח את הדלת. הערבי המשיך לנפץ את זכוכיות החלונות, ואנו צועקים ואף אחד לא בא לעזרתנו.

בבוקר הגיעה המשטרה ואמרה שהוא היה שיכור, ומבקש סליחה, וסגרו את התיק.

אבא סוף סוף הבין שאין לנו מקום אחר חוץ מארץ ישראל.

לאחר כמה ימים, אבי  נסע לעיר הבירה טוניס לסוכנות היהודית, שפעלה למען היהודים להעלות אותם לארץ ישראל.

חלף שבוע, הגיע רכב גדול עם נציגי הסוכנות היהודית, והודיעו לאבא שהיום חייבים לברוח בלילה לצרפת. בקושי לקחנו שתי מזוודות  עם בגדים לשמונה נפשות. הסיעו אותנו לשדה תעופה וטסנו לעיר מרסי שבצרפת. התגוררנו שבוע  במרכז עליה  ומשם הטיסו אותנו לארץ ישראל.

בארץ ישראל גרנו בקרית גת. אבי לא יכול היה לעבוד ושני אחי הגדולים  בני  16, ו-18 יצאו לעבוד,  לפרנס אותנו, ויתר האחים הלכו ללמוד.

כולם הצליחו והקימו משפחות מוצלחות וכולם המשיכו לגור בקרית גת.

הזוית האישית

דרור: החווייה שלי מהתוכנית היא כיפית, מגבשת אותי עם סבתא. כל שבוע להיפגש זה כיף אני עכשיו יודעת הרבה יותר על סבתא שלי, לאחר ששמעתי את סיפור הילדות של סבתא והבנתי שהסיפור מאוד מעניין. כוכבה: בקשר הרב דורי התעוררו בי רגשות מעורבים, מה אני עברתי בילדותי והייתה לי אפשרות לברוח, ומה עוברים נכדי בתקופה הזו.