מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת תוכנית "ספר המתכונים של סבתא", מטעם מרכז צעירים יוקנעם עילית ומספר את סיפור חייה של אסתר נגר

שמי אסתר נגר, נולדתי בשם אסתר ג'הסי בשנת 1966 בבית החולים העמק בעפולה להורים אשר עלו מתימן ולמשפחה דתית בת 11 אחים (7 במספר) ואחיות (4 כולל אותי). במשך כל ילדותי גרנו ביוקנעם עילית בשכונה הוותיקה, ובה גם למדתי בבית הספר היסודי "הדסים". את לימודי התיכון עשיתי בבית הספר "אור חדש" שנמצא ברכסים. לאחר לימודיי בתיכון בחרתי ללמוד הוראה לחינוך המיוחד והרגיל בחיפה. עם סיומו של התואר התחלתי לעבוד כמחנכת לגילאי יסודי.

בשנת 1996 התחתנתי עם אברהם בהיותי בת 30 ועברנו לגור באזור המרכז ליד גדרה בבית משפחתו של בעלי במשך כשנה, ואז עברנו לבית אל לתקופה קצרה. בסופו של דבר בחרנו לחזור ליוקנעם ובה להקים את בית הקבע שלנו בבית הוריי. עבדתי כמחנכת במשך כ-32 שנים, ובהמשך החלטתי ללמוד תואר שני בחינוך מיוחד ולימודי קודש בכפר חב"ד.

על מנת לרפא את הנפש בחרתי ללמוד קונדיטוריה במכללת השף בחיפה ומאז עוסקת באפייה להנאתי במקביל לעבודתי כמחנכת. לפני כשלוש שנים יצאתי לפנסיה והחלטתי שברצוני לתרום כמה שיותר לקהילה ועל כן אני מתנדבת פעם בשבועיים בפרויקט "עוגה לשבת", ובנוסף מתנדבת בכיתת חינוך מיוחד בימי ראשון. במהלך השבוע אני משתדלת להיות פעילה כמה שאפשר והולכת לחוגים שונים.

המתכון שאותו בחרתי לשתף הוא המתכון להכנת הפיתות המשפחתיות שלנו. בתימן, אמא הייתה מכינה פיתות כיוון ששם לא היה לחם בהישג יד כמו בארץ – כאן ניתן לקנות בסופר הקרוב מתי שרוצים. בתימן היה נהוג להכין בבית; ברגע שהכנת – יש, אם לא הכנת – אין. לכן זה היה בדם של אמא. גם לאחר עלייתם של ההורים לארץ אמא המשיכה להכין פיתות ביתיות.

על מנת להכין את הפיתות אמא הייתה צריכה להכין טאבון מיוחד לגמרי בעצמה מבוץ (סוג של חמר העשוי אדמה ומים). בכדי לעצב את התנור יש לעבד את האדמה, לדרוך עליה ולרכך אותה. לטאבון היה גובה של פחות ממטר וצורתו הייתה עגולה, כשבבסיסו יש משטח שטוח לגמרי ופתח בכדי שנוכל להכניס את הפיתות, הוא עשוי רצועות של בוץ הממוקמות אחת על השנייה. בכדי להכין את הפיתות בתנור היה צורך בעצי אורן על מנת שיהיו גחלים בטאבון, ובכל פעם היינו הולכים יחד אחיי, אני ואימי לאסוף עצי אורן מהכניסה לרחוב.

בבית הקודם שלנו אמא הייתה בונה את הטאבון עם קצת עזרה מאיתנו הילדים. כיוון שהטאבון היה עשוי היטב והיה חזק מאוד, היה צורך להכין אותו מחדש רק פעם בכל כמה שנים כיוון שהיה נסדק. את הבצק הייתה אמא מכינה ומרדדת על "מחבזה" (כלי עגול העשוי נצרים או מחוט רפייה צבעוני ובתוכו טמון ספוג) ובעזרתו הייתה אמא מדביקה את הבצק על דפנותיו של הטאבון ומוציאה לאחר 2-3 דקות.

הפיתות לא היו מיועדות רק לשבת ולחג, אלא גם לימי השבוע. את הפיתות אמא הייתה מכינה לא מעט גם בעבור אורחים שהיו באים להתארח אצלנו בבית. כמו שבכל בית שאליו מגיעים אורחים בעלי הבית רוצים לארח עם מוצרים משובחים כך היה גם בבית ילדותי, הוריי היו עמלים על ארוחה טובה ולצידה פיתות חמות וטריות בכדי לפאר באירוח המוזמנים. "הרי מה יותר טוב וטעים מלקבל פיתה חמה וטרייה בעבודת יד?"

בדרך כלל אמא הייתה מכינה כמות עצומה של בצק בשביל שיצאו כמה שיותר פיתות, היא הייתה משתמשת בלפחות שני קילו של קמח. בשארית הגחלים שנותרו בטאבון לאחר הכנת הפיתות השתמשה אמא להכנת קובנה, והייתה משאירה אותו במשך כל הלילה בטאבון ובבוקר היינו אוכלים אותה.

כיום, כיוון שיש תנורים המיועדים להכנת פיתות, אני מכינה את אותן הפיתות ובמקום בטאבון בוץ אני משתמשת בגריל המיועד להכנת פיתות, אך ניתן לעשות זאת גם על מחבת.

הזוית האישית

אסתר: שיר יקרה, תכנית "ספר המתכונים של סבתא" זכתה להצלחה רבת שנים וכעת יוצאת לדרך עם מחזור נוסף. לצורך זה חיפשו מתנדבים שאוהבים לבשל, לאפות ולארח ואכן שיתפתי מספר המתכונים המוצלח של אמי הצדיקה יונה ג'הסי ז"ל. הטלפון צלצל וקולה של רכזת המתנדבים נשמע: "התסכימי להיות שותפה במערך המתנדבים לסטודנטים ביקנעם?" ואני "קפצתי למשימה" ומיד השבתי: בוודאי.. בשמחה! זכיתי לפגוש את הסטודנטית שיר שמחה טולדנו הלומדת מדעי המדינה במכללת עמק יזרעאל. אחת לשבוע נפגשות לשיחה נעימה ומיוחדת, אשר בה נפתחים מרחבים לשיח משתף על סיפורים מיוחדים ומרתקים. הכרתי בחורה נעימה, בעלת ביטחון עצמי, דעתנית ואשת שיח-ורבאלית. יכולתי לשוחח איתה על כל נושא ועניין, משתפת וסומכת עליי, באישיותה חייכנית ובעלת לב טוב אשר מחבר בין הלבבות, שמחתי לתרום לה שעות של יחד מתוך שליחות. מאחלת לשיר הצלחה בהמשך לימודי התואר ובעיקר בבניית ביתה לחיים טובים ומוארים. תודה על הזכות להתחבר לעוד נשמה ולהיות משפיעה. בהערכה ובאהבה, אסתר נגר

שיר: ההשתתפות בתוכנית הייתה חווייתית ומרגשת עבורי, הכרתי את אסתר – אישה מדהימה עם לב רחב וחכמת חיים. למדתי שחברות אינה תלויה בטווח גילאים, אלא בקשר קרוב בלבד. אסתר עזרה לי לגלות בעצמי יכולות שלא הכרתי קודם לכן כמו: פתיחות, עצמאות ובגרות רבה. היא הפכה לאשת סוד עבורי והרגשתי שזה חיבור שנוצר הרבה מעבר למחויבות שבתוכנית. אני מאחלת לאסתר שתמיד תהיה בצד הנותן והתורם, שתמיד יהיה ביכולתה להתנדב ולהיות כה מעורבת בחברה, ושרבים יוכלו להנות מנוכחותה ולפגוש את האישה המדהימה שהיא כמו שזכיתי אני.

הסיפור נכתב במסגרת תוכנית "ספר המתכונים של סבתא", מטעם מרכז צעירים יוקנעם עילית ומספר את סיפור חייה של אסתר נגר.