מאגר סיפורי מורשת

שמי ניסים קמרי, נולדתי בתאריך 27.12.1954 בבית חולים בקריית שמונה.

ההורים, איוב וזיוה ז"ל, עלו מאירן (פרס) בשנת 1952 וגרו בקריית שמונה בצריפים. הם עבדו בשוק ובקרן קיימת. נולדו להם שבעה ילדים (לפי הסדר מהגדול לקטן): שמואל, מרים, ניסים (סבא שלי), רבקה, ציון, מזל ומוחי. בילדותי, לפעמים היו רגעים קשים מבחינה כלכלית כשההורים לא יכלו לפרנס את כולם, אבל לא התלוננו והיינו משחקים בייסבול בחוץ.

הסיפור המעניין מהילדות הוא שלא היה כסף לקנות נעליים והנעל שלי נקרעה. אז הלכתי לבית ספר עם מגפיים ביוני והייתי מסתיר את זה עד סוף היום. ואז ילד אחד צעק: "ניסים בא עם מגפיים בחום כזה". חזרתי הביתה והתחלתי לבכות, ואז אבא קנה לי נעליים למרות שלא היה כסף.

בשנת 1973 התגייסתי לצה"ל. עשיתי טירונות בנחל במחנה 80 ומשם לקורס חובשים. כשהתחילה המלחמה במצרים, שירתי שם בתור חובש בתחילת השירות ואז עברנו לרמת הגולן. היינו על גבול סוריה כמה חודשים וירדתי משם לבסיס בצפת עד סוף השירות.

אחרי הצבא עבדתי בבניין והוצאתי רישיון למשאית. עזבתי את החברה אחרי שנה כי לא רציתי לעבוד בבניין כל החיים. רציתי ללמוד באוניברסיטת חיפה, אבל אז אבי אמר לי שאני צריך לגדל פירות וירקות בחקלאות, והייתי מוכר בשוק פירות וירקות. מאז ומתמיד כדורגל היה התחביב שהכי אהבתי ואחר כך חקלאות. אני אוהב אדמה והיום אני מגדל פרי הדר, מנגו, לימון, רימון, זיתים, מנדרינות ועוד.

הכרתי את אשתי ירדנה בטבריה. היינו הולכים לריקודים בחוף התכלת ואחרי שנה התחתנו בשנת 1980, ב-7.10, כשהייתי בן 25. היום אני בפנסיה ולא עובד מחוץ לבית. התחביבים שלי כוללים לישון צהריים, לעבוד בגינה ובבוסתן לזכר ההורים שלי, איוב וזיוה, ולראות חדשות. בשבילי, היום הכי משמח הוא הולדת הילדים, היום בו התחתנתי עם אשתי ירדנה והעובדה שנולדו לי 11 נכדים שאני הכי אוהב בעולם. אנחנו אוהבים את כולם וחיים את החיים בכיף והכי חשוב שאנחנו מאוחדים ובקשר טוב עם כולם.

אושפלואו (אורז עם בשר) זה המאכל המיוחד של הפרסים ויש גם גונדי קציצות בשר שהיה המאכל האהוב עליי ביותר והייתי אוכל אותו כמעט כל יום אחרי בית הספר. המאכל הרגיל בבית היה עוף.

הזוית האישית

רז: נהניתי מאוד לשמוע ולכתוב את הסיפור של סבא ניסים.