מאגר סיפורי מורשת

סבתא רותי מספרת לנכדתה חני:

שמי רותי מונצרש (לוינגר), ילידת העיר חיפה בישראל. אני בת לניצולי/שורדי שואה, שלמרות מה שעברו, הם זכו לבנות בית ומשפחה בישראל, והמשיכו את שושלת הדורות של עמנו.

אני כל כך מאושרת שזכיתי להיות סבתא, זוהי אהבה מיוחדת ויחסי חברות שאין כמותם. בהקשר זה, אני זוכרת שהדבר שהכי היה חסר לי בילדותי זה סבתא וסבא. רוב משפחתי הענפה נספתה בשואה. ממש קינאתי בילדים שהייתה להם סבתא. ראיתי כיצד זכו לביקורי סבתא, וראיתי איך רצו לקראתה ואיך זכו לחיבוקים חמים. ראיתי שתמיד הביאה להם ממתק קטן או מתנה קטנה. הכי הכי רציתי שתהיה לי סבתא. הייתי ממש צעירה, בגיל הגן.

סיפור ילדות מסבתא לחני

הייתה לי חברה שגרה בשכנות אליי והייתה לה סבתא – "סבתא מרים". יום אחד "סבתא מרים" הגיעה לחברתי, וראיתי איזו שמחה הייתה והורעפו חיבוקים ונשיקות. וממש רציתי גם. אז פניתי "לסבתא מרים" ושאלתי אותה, ככה בפשטות ובישירות: "את מוכנה להיות סבתא שלי?"

היא הקשיבה בנחת, חיבקה אותי בחוזקה ואמרה: "בוודאי שאני מוכנה, אני שמחה שתהיה לי עוד נכדה, מהיום אני גם סבתא שלך".

ובאמת, מאותו יום היה לי לקראת מי לרוץ בשמחה, לקבל חיבוקים, לספר לה על חוויות וגם לקבל ממתק או שי קטן. "סבתא מרים" הייתה גם שלי.

דבר נוסף ומיוחד שחרוט בזיכרוני היה, כשהייתי בכיתה ג', באותה השנה הייתה בישראל מלחמה, "מלחמת ששת הימים", מלחמה מלאה בניסים. אחד הניסים היה שחרור הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו. ודבר ראשון שעשו חיילנו האמיצים שהגיעו לכותל היה, לתקוע בשופר והם בכו מרוב אושר. לאחר שנים רבות בהן לא יכלו היהודים להגיע לכותל ולהתפלל לידו, כי הוא היה בשליטה של ירדן – יכלו שוב להגיע אליו להתפלל ולבקש בקשות. ואכן, הייתה שמחה רבה בקרב כל היהודים וכולם רצו כבר להגיע אליו. גם אבא שלי החליט שאנחנו, כל המשפחה ניסע לירושלים ונגיע לכותל. ואכן הגענו. רחבת הכותל הייתה מאוד שונה מרחבת השיש המפוארת שאנו רואים היום. הייתה זו רחבה חולית וצרה, אבל אבני הכותל היו אותן אבנים ענקיות. הבטתי בהתפעלות והתרגשות ואמרתי בליבי: "וואו, אני עומדת במקום שעמד בית המקדש", הרגשתי ממש יראה וחרדת קודש. התקרבנו לכותל נגעתי בו וליטפתי את האבנים העצומות. הצצתי אל אימא שלי וראיתי דמעות זולגות מעיניה. כל הנסיעה הייתה בכיסי פיסת נייר ועיפרון כי ידעתי שאפשר לכתוב פתק בקשה ולהטמין בין אבני הכותל. (סקרנים לדעת מה כתבתי? זהו סוד אישי….) היה זה ביקור מעצים מאוד. לאחר מכן נסענו לחברון למערת המכפלה, שגם שוחררה, אך זה כבר סיפור אחר…

הזוית האישית

סבתא רותי: אני סבתא של חני מונצרש, נכדתי היקרה והנפלאה. אני מאוד שמחה להיות חלק מהתכנית החשובה – "הקשר הרב דורי", ושמחה לקחת חלק בתיעוד והנצחה של העבר המשפחתי והמורשת. תודה חני אהובתי שאת נכדה שלי.