מאגר סיפורי מורשת

שמי הרמן מרים, ילידת ישראל. נולדתי בשנת 1956 וגרתי במושב מגדים. הוריי, ילידי מרוקו, עלו לארץ בשנת 1948 וגרו במעברה בבית ליד. לאחר מכן, הם עברו להקים את מושב מגדים ליד העיר חיפה. בהתחלה הם גרו באוהלים וסללו את הכבישים. לאחר מכן, הם בנו בתים קטנים, והשירותים היו מחוץ לבית. כל משפחה קיבלה בית עם שטח אדמה כדי להתפרנס.

תיאור ילדותי

גרתי במושב מגדים ולמדתי את כיתה א' בבית הספר היסודי ביישוב. מכיתה ב' ועד ח' למדתי בבית הספר שהשתייך למועצה אזורית חוף הכרמל. בבית הספר אכלנו ארוחות צהריים והשתתפנו בקייטנות. הכרנו תלמידים מהאזור ועד היום אנחנו בקשר.

בתיכון למדתי בבית הספר ימין אורד של עליית הנוער, והייתי תלמידה אקסטרנית.

התגייסתי לצבא ושירתי בחיל הקשר בסיני. עברתי קורס צפתיות, ולקראת סוף השירות החזירו את המקום בעקבות הסכם השלום עם מצרים. שירתי במקום שנקרא 'ראס סודר', שהיה כמו אתר נופש. עשיתי את המשמרת שלי ואז הייתי חופשייה לנפוש בים עם חברותיי. היה שם גייזר ובריכות, וזה היה ממש כמו נופש. הגענו למקום בטיסה וכל שבועיים יצאנו הביתה.

החיים אחרי השירות הצבאי

אחרי השירות, עבדתי שנתיים כפקידה בחברת הרהיטים 'רים'. לאחר מכן התחתנתי עם בן הזוג שלי שהכרתי בשירות הצבאי, ומאז אנחנו יחד.

גרנו שנה בלוד ואחר כך עברנו לנוף הגליל. בעלי הוא אזרח עובד צה"ל ואני עבדתי כפועלת במפעל שטראוס. יש לנו שלושה ילדים ושישה נכדים.

חיים במושב מגדים

אהבתי מאוד את החיים במושב אף על פי שהחיים לא היו קלים. יש לי שבעה אחים ולכן הפרנסה הייתה קשה. אבא שלי עבד בבניה ושאר המשפחה עזרה במשק. היה לנו לול ביצים, לול עופות למכירה, רפת לחלב, וגידלנו ירקות ומספוא לפרות. לעיתים עבדנו בשעות המוקדמות של הבוקר ואחר כך הלכנו ללמוד בבית הספר. לדוגמה, את הירקות שקטפנו בבוקר מכרנו בטירת הכרמל כדי להתפרנס. את הביצים מכרנו במושב, כל אחד מכר לשני כדי להתפרנס בכבוד.

גלגולו של חפץ

שרשרת זהב שקיבלתי כמתנה מבעלי וילדיי. לשרשרת משמעות רבה עבורי מאחר והיא בצורה של סמל האושר, ולכן זהו התכשיט היחידי אליו אני מתחברת.

הזוית האישית

מרים: למדנו הרבה אחד מהשני. אני הרגעתי את עומרי שלפעמים היה לו קשה להתרכז, והוא לימד אותי מעבר לסיפור גם מיומנויות מחשב. הייתה חוויה לעבוד בשיתוף פעולה.