מאגר סיפורי מורשת

סבתא עליזה מספרת לנכדותיה מושקא אליאס ושטערני דקל.

שמי עליזה איטח, כיום עליזה דקל. נולדתי בשנת תשי"ד, ב-כ"ו אייר 1954, בארץ ישראל, בפתח תקווה. במשפחתנו שלושה ילדים: שני בנים ובת אחת. נקראתי עליזה על שם סבתי.

ילדותי

גרנו בבית קטן עם שני חדרים. הבית שלנו היה תמיד מסודר ונקי. בין בניין לבניין היה דשא ירוק וצמחיה, שם שיחקנו מחבואים, תופסת, משחקי קופסא ועוד. זכור לי דוד שגר בחו"ל שהגיע לבקרנו פעם אחת והביא לנו משחקים נדירים באזורנו. כל ילדי השכונה היו באים לשחק עם המשחקים הנדירים שהביא הדוד.

למדתי בבית ספר פרטי שנקרא "אורים". בית הספר היה קרוב לביתי, ולכן הלכתי את הדרך הלוך וחזור ברגל מדי יום.

סבי וסבתי גרו במושב והייתי אוהבת לבקרם. לילה אחד נשמעו דפיקות על דלת ביתנו. קמנו ופתחנו את הדלת, וגילינו שסבי היקר הגיע לבקרנו! היינו שמחים ומאושרים ממש, סבא הגיע ללילה אחד.

זיכרונות ילדות

בגיל צעיר מאוד שמעתי על ירושלים, העיר הקדושה והמיוחדת. אני חושבת שבכל בית יהודי מכירים את העיר המיוחדת הזו. אני זוכרת אירועים היסטוריים מרגשים, אחד מהם היה כאשר שמענו את הקריאה שהכותל שוב בידינו, ונוכל להגיע אליו לתפילה ולבקש בקשות.

זכור לי גם אירוע נוסף, במלחמת יום הכיפורים. השתתפתי במלחמה זו באופן אישי, ונחטף מישהו שהכרתי מקרוב. זכור לי עד עכשיו איך שמענו את הידיעות הקשות והבשורות הנוראות על הפצועים, השבויים והחיילים היקרים. לבסוף נגמר כל הסבל ושוב חזרנו לימי השגרה.

הנכדה מושקא אליאס

הזוית האישית

הנכדה מושקא אליאס: סבתא יקרה, תודה ששיתפת אותי וסיפרת לי את חוויות הילדות שלך. למדתי מזה הרבה דברים, ובמיוחד איך להסתדר עם מה שיש לי, ליצור דברים חדשים ולשחק עם דמיון גם אם אין משחקים.

הנכדה שטערני דקל: תודה רבה, למדתי ממך הרבה דברים. אנחנו מאחלות לך הרבה בריאות ונחת.