מאגר סיפורי מורשת

אני ד"ר זוהר דבורקין, רופא וטרינר, בעל תואר מומחה בבריאות הציבור, וכמובן, סבא של רז דניאל, נכדי הבכור והאהוב. נולדתי בירושלים בתאריך 25.10.1955.

הוריי

אבי, אליעזר, נולד בירושלים (דור רביעי בארץ ישראל) בעיר העתיקה. ממוצא פולני. התייתם מאמו בגיל 4 ונשלח לבית היתומים "דיסקין" בירושלים.הצטרף למחתרת לח"י בגיל 14, נעצר ונאסר על ידי הבריטים ושוחרר בערבות על ידי אחותו שהתחייבה כי יגור אצלה בתל אביב ויהיה תחת אחריותה. עם פרוץ מלחמת העצמאות, בהיותו בן 17, זייף את גילו והתגייס לצבא.

אמי, אסתר, נולדה אף היא בירושלים (דור שני בארץ ישראל), ממוצא גיאורגי. גרה בשכונת ימין משה מול חומת העיר העתיקה. כילדה, השתתפה בחגיגות חג השבועות בקבר שמעון הצדיק בירושלים וחטפה כדור בחזה מירי של פורעים ערבים וניצלה בנס. בעקבות התנכלויות הערבים ופרוץ מלחמת השחרור השכונה פונתה והמשפחה עברה לגור במרכז העיר ירושלים.

רופא וטרינר – מקצוע לחיים

ראוי לציין כי כבר מגיל 4 הכרזתי וסיפרתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע שכשאגדל אהיה רופא וטרינר. חלום שליווה אותי כל חיי עד להגשמתו ומימושו. לאחר שחרורי משירות קבע כקצין בצה"ל והיות ולא הייתה בתקופה זו אפשרות ללמוד רפואה וטרינרית בארץ אלא רק בחו"ל, למדתי באוניברסיטה העברית בפקולטה לחקלאות במגמת גידול בעלי חיים. לקראת סיום הלימודים החלטתי בכל זאת לממש את חלומי ולטוס ללמוד בחו"ל.

התקבלתי ללימודים באיטליה ישר לשנה שנייה, ובמקביל לסיום הלימודים וקבלת התואר "אגרונום", למדתי את השפה האיטלקית. לפני היציאה ללימודים התחתנתי עם בחירת לבי רחלי, סבתא של רז ושנינו נסענו יחד לטורינו שבאיטליה. תוך כדי הלימודים ובכדי לממנם, עבדנו אני, כמאבטח בקונסוליה הישראלית במילנו ורחלי כמזכירה בשלוחת התעשייה הצבאית באיטליה. לאחר חמש שנים סיימתי את הלימודים וחזרנו מיד לארץ.

כשחזרנו לארץ בקיץ 1985, התחלתי לעבוד כמתמחה במרפאות וטרינריות בירושלים ולאחר כשנה התקבלתי לעבוד כרופא וטרינר רשותי בירושלים. עבדתי במקביל בשירות הווטרינרי עד השעה 16:00 ואחר הצהרים ובלילה (כמענה לקריאות החירום הרבות) ניהלתי מרפאה וטרינרית לחיות מחמד (כלבים, חתולים, מכרסמים ועוד). במסגרת עבודתי בשירות הווטרינרי למדתי לימודי המשך וקיבלתי תואר "מומחה בבריאות הציבור".

לאחר 18 שנים התמניתי למנהל השירות הווטרינרי ואז גם נאלצתי לסגור בצער רב את המרפאה הפרטית. ניהלתי את השירות הווטרינרי 11 שנים במהלכן כיהנתי במקביל במשך 3.5 שנים גם כיו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים ברשויות המקומיות והייתי מעורב בין היתר, בכתיבת חוקים ונהלים, ייעוץ לגורמי ממשל (ועדות הכנסת ועוד). במסגרת עבודתי וניהול השירות הווטרינרי עסקתי בתחומים רבים:

• שמירה על בריאות הציבור מפני "מחלות זואונוטיות" (מחלות המועברות מבעלי החיים לאדם) ובמיוחד הדברת מחלת ה"כלבת" שהייתה שכיחה ביותר בירושלים.
• חיסון בעלי החיים.
• טיפול בבעלי חיים חולים ופצועים
• טיפול במטרדים הנובעים מבעלי החיים
• חינוך הדור הצעיר באמצעות פרויקט "דולי-תלמיד" לצריכת מזון נבונה, לרגישות אהבת והכרת בעלי החיים
• קבלת תקציבים והפעלת פרויקט "עיקור וסירוס חתולי הרחוב" לטובת בריאותם ומניעת התרבותם הבלתי נשלטת הגורמת להם לצפיפות, סבל רב, מחלות ופציעות.
• מציאת בתים מאמצים לבעלי חיים עזובים, סיוע בהקמה ובתפעול עמותת "ירושלים אוהבת חיות" ופעילות משותפת עם עמותת "חתולי רחוב ירושלים".
• הקמת הגינות הראשונות לשחרור כלבים בירושלים.
• אחריות כוללת על גן החיות התנכ"י.
• בקרה ואכיפה של בריאות הציבור בעסקים, בשווקים ובמפעלים.
• הרצאות, העברת הדרכות והשתלמויות בפורומים שונים.

אירוע פתיחת מתחם השירות הווטרינרי החדש בירושלים בהשתתפות ראש העיר לשעבר הרב אורי לופליאנסקי, 2005

פרשתי לפנסיה מוקדמת בשנת 2014 בגיל 58. לאחר פרישתי עברתי השתלמות בבית חולים וטרינרי לעיניים בצפון איטליה.

כיום אני עוסק בייעוץ וטרינרי בנושאים שונים (בריאות הציבור, חוות דעת שניות בתחום הקליני ועוד) ובעיקר משתדל לשמור על קשר ולהיות מעורב בחיי ששת נכדי המופלאים, כל אחד ואחת מהם על פי דרכו.ה, אופיו.ה וצרכיו.ה, כולל כמובן רז, שהוא נכדי הבכור על כל המשתמע מכך.

סבא זוהר ורז

הזוית האישית

רז: המפגשים עם סבא היו ממש כיפים, חיכיתי להם כל השבוע והתרגשתי כשהוא הגיע. היה לי מעניין איתו וחשוב. המפגשים תרמו לי ידע על סבא ועל המשפחה שלו, עכשיו אני יודע יותר על ההיסטוריה של משפחתי ושל הדורות מעליי. למדתי דברים חדשים על סבא, למשל שהוא היה השולף אקדח הכי מהיר באיטליה. למדתי לעומק יותר על מחתרת הלחי ושסבא אליעזר – סבא רבא שלי – קיבל את אותי עיטור הלח"י. הפתיע אותי שכבר מגיל ארבע הוא ידע בדיוק מה הוא יעשה כשיהיה גדול ובאמת עשה את זה. יש לי סבא מיוחד ואני אוהב אותו.