מאגר סיפורי מורשת

שמי שולמית נוס, אני הסבתא של איתי משעניה, ילידת חיפה. הוריי עלו לארץ מעיראק בתחילת שנות החמישים, ושנות ילדותי עברו עלי בחיפה, שם למדתי בבתי ספר לאמנות ובהמשך באוניברסיטת חיפה. במקצועי אני אוצרת אמנות וממונה על אוסף האמנות של בנק דיסקונט, כותבת ועוסקת בתחום האמנות.

במשפחתנו יש רגישות והבנה רבה לאמנות ומכאן הרגישות לגבי החפץ שאבי מצא בסמטאות העיר שכם.

במשך 15 שנים שימשתי בהתנדבות כיו"ר האגודה לסוכרת נעורים בישראל ופעלתי רבות למען זכויותיהם של הילדים עם הצרכים המיוחדים. בשנת 2008 הוענק לי התואר "האשה של המדינה" מאת ראש הממשלה אהוד אולמרט.

בשנת 1971, אבא שלי, אבי חלף, שעבד בשירות המדינה, הסתובב בעיר שכם שהייתה תחת שלטון ישראלי ומנוהלת על ידי הממשל הצבאי בשכם. בקסבה של שכם, באזור השוק הידוע לשמצה, באחת החנויות הוא הבחין בחנוכיה מיוחדת. כאשר הרים את החנוכיה והביט בה מאחור, גילה כיתוב באנגלית המציין כי החנוכיה נוצרה בישראל. מבלי לחשוב פעמיים, הוא רכש את החנוכיה כי הבין שהיא נגנבה מאחד הבתים בישראל, או שהגיעה בדרך לא דרך לשוק בשכם.

לאורך השנים, בבית הוריה של סבתי הדליקו בחנוכה נרות בחנוכיה המיוחדת שאבי פדה מידי הערבים.

לימים, לאחר שלמדתי אמנות, התחלתי לבדוק את החנוכיה ואת מקורותיה. מסתבר שמדובר בחנוכיה ישראלית שיוצרה גם בפליז וגם בברונזה, בשנות הארבעים בישראל, במפעל פל בל שיצר מאות פריטים שונים מנחושת ומפליז למכירה לתיירים יהודיים בישראל.

מאז ועד היום החנוכיה עברה אצלנו במשפחה שלושה דורות ומשמשת אותנו לחגוג ולהאיר את נרות חנוכה.

במסגרת פעילותי הציבורית

הזוית האישית

סבתא שולמית: מאד נהניתי מהמפגש עם אתי המנחה, למדנו רבות וגם נזכרנו יחד כל הסבים והסבתות באירועים שהיו קשורים לילדותנו כגון המשחקים שלנו בחצר, מצעדי יום העצמאות, שירים שאהבנו ועוד. הייתה לי הזדמנות נפלאה להכיר עוד סבים וסבתות. אני מאחלת לכולנו ימים שקטים יותר ושכל החטופים יחזרו לביתם.